צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 41

דריה

הרמתי את זרועותי באוויר והזזתי את האגן לפי צליל קולה של ‏ביונסה. זיעה קר ‏כיסתה את עמוד השדרה שלי,עצמתי עיניים.
דמיינתי שאני על הבמה,רוקדת כמו שאני יודעת כשאני עליה.
אחרי שלושה ריקודים נהייתי כבר ‏צמאה,הסתובבתי וראיתי שרפאל עדיין מדבר עם הגבר המפחיד שפגשנו ממקודם.
‏מסתבר שלא סתם רפאל ארשה ‏שנצא היום מהבית, הוא היה צריך לפגוש פה משהו בקשר לעבודה שלו.
כשהבחור יגע רפאל שלח אותי לרקוד אך לא לבד מסביבי יש לפחות חמישה חיילים ‏שצופים בי.
‏זה מוזר לרקוד כשמסתכלים עליך אבל זין על זה רציתי היום לרקוד ,להנות, ולהשתחרר קצת.
אני מגיעה לבר של ‏ VIP,מנופפת לברמן כשהוא קולט אותי הוא מסתכל עלי לשנייה ואז מבטו נודד אל רפאל.
אני מרימה גבה ולא מבינה מה הולך פה.
הברמן חוזר לעבודה שלו ולא ‏מתייחס אלי יותר כאילו אני ‏אוויר או משהו כזה.
‏מה לעזאזל?!
"היי! אתה שומע אותי?!" אני צועקת על הברמן ומנסה שהוא ‏ישים לב אליי.
מה הבעיה שלו?!
אם רפאל אמר לברמנים לא לתת לי לשתות או משהו?
אני אהרוג אותו.
אני מביטה ברפאל במבט רצחני,כשהוא מרגיש את מבטי הוא מסתכל עליי,מחייך ומרים את הכוס ‏ וויסקי שלו לעברי.
בן זונה!
אני עושה לעברו ‏אצבע שלישית והוא פשוט מחייך לי חיוך מרוצה.
אידיוט,יש לי בעל פשוט אידיוט.
"‏בשביל מי האצבע שלישית הזאת?" קול גברי גורם לי ‏לנתק את מבטי מרפאל, פיירו נשען על הבר ופשוט מסתכל עלי בשעשוע.
"זה בשביל האח הדפוק שלך" אני עונה.
פיירו מרים את ידו ותוך שנייה הברמן מתייצב מולינו.
"כן,מר ונטורה"
"‏ארבע שוטים של טקילה" ‏הברמן מהנהן והולך לעשות את העבודה שלו.
"‏מה לעזאזל? למה הוא כן בא אליך ולא אלי?!" אני שואלת בעצבים.
פיירו מסמן עם ראשו לעבר רפאל ואומר. "‏כי בעלך הדפוק אמר לכל הברמנים לא להביא לך לשתות"
פי נפער ביחד עם עיניי.
ידעתי!
איזה בן זונה!
הברמן חוזר עם השוטים,מניח אותם על הבר וחוזר לעבוד.
פיירו מרים שוט ומושיט לי אחד.
"קחי. נראה שאת צריכה את זה" אני לוקחת ממנו את השוט בלי לחשוב פעמיים ושותה אותו ‏בלגימה אחת.
אני מטיחה את הכוס בחזרה על הבר ורואה את פיירו מסתכל אלי.
"יש לי שאלה" הוא אומר פתאום.
"שאלה,איזו?" פיירו מושיט לי את ידו,אני מסתכלת עליה ולא יודעת מה הוא רוצה.
"לעזור לך לשבת"
אה.
אני אוחזת בידו והוא עוזר לי לעלות על הכיסא שליד הבר.
כשאני מתיישבת אני מחכה שהוא ישאל אותי את השאלה שלו.
"לחברה שלך הזאת,מילי. יש לה מישהו?" טוב לזה לא הייתי מוכנה בכלל.
"לא. היא רווקה חופשיה" אני לוקחת עוד שוט ולוגמת ממנו.
פיירו מהנהן ושותה משוטים שלו.
"אני מבין" הוא ממלמל.
וחוזר להביט בי אחרי שנייה.
"בא לך לרקוד?" לא נעים לי לסרב לו, אז אני יורדת מהכיסא ואוחזת בידו.
פיירו מוביל אותי בין אנשים עד שאנחנו מגיע לאמצע הרחבה,הוא מסובב אותי ואני מצחקקת.
אנחנו רוקדים ומנענעים את האגן שלנו.
אני לוקחת צעד לאחור אך ‏בטעות מתנגשת במישהו מאחור,אני מסתובבת ורואה בחורה ‏ג׳ינג׳ית מולי.
"סליחה" אני אומרת ובאה להסתובב חזרה לפיירו אך היא תופסת בזרועי ומחזירה אותי אליה.
"‏אומגד! לא דמיינתי. את דריה מוריס!!" צורחת הבחורה.
כמה ראשים מסתובבים לעברנו ומביטים בי.
‏ ‏לפני שאני מספיקה למצמץ חבורה גדולה של אנשים מתקרבים אליי וצועקים.
"דריה!"
"את מדהימה!!"
"מתי את חוזרת להופיע?!"
"איפה היית לכל הזמן הזה?"
"אפשר חתימה?"
הו אלוהים, זה לא טוב בכלל.
אני לוקחת כמה צעדים אחורה עד אני פוגעת בחזה קשה.
אני מביטה מעבר לכתפי ורואה את פיירו מאחורי והוא כועס מאוד.
"אפשר בבקשה תמונה וחתימה ממך?" בחורה בלונדינית נעמדת מולי עם טוש בידה.
פיירו רוכן לעבר אוזני ולוחש,"ככה זה חיים של כוכבת,אהה"
"אכן" עניתי.
אני לא מסוגלת לסרב למעריצים שלי,אפילו שאני יודעת שרפאל ‏התעצבן על זה אחר כך.
‏האמת שהתגעגעתי אליהם.
אני אוחזת בטוש,הבחורה מזיזה את ‏השרוול מכתפיה ואני חותמת לה על הכתף.
"תודה רבה. את מדהימה!" אני מהנהנת כשחיוך על פני.
אחריה מופיעים עוד אנשים,אני מצליחה לחתום לעוד כמה מהם עד שמשהו תופס במותני וגורר אותי לאחור.
כשאני מגיעה למסדרון חשוך, ‏פלאשבק מופיע מול עיניי.
הייתי פה כבר.
אני מסתובבת אל מי שגרר אותי לפה אך זה מישהו שלא מוכר לי.
הוא גבוה ושרירי,שערו חום ,הוא לבוש בחליפה ומושך בצורה שמפחידה מאוד.
מי הוא?
מה הוא רוצה?
אני הולכת כמה צעדים לאחור עד שגבי פוגע בקיר מאחורי.
אני בולעת רוק,שהגבר הזר זה מתקרב אלי.
"מ-מי אתה?" אני מגמגמת.
הגבר שם את כף ידו מעל ראשי ורוכן לעבר פניי.
"בקרוב מאוד את ‏תדעי, פרינצ'יפסה" צמרמורת עברה בגופי כשהגבר ‏ליטף את צד פניי אך הוא אחז פתאם בסנטרי והרים את מבטי לעברו.
ליבי פעם כל כך חזק בחזי.
מה הוא רוצה?!
איפה רפאל??
"רפא—" בדיוק כשאני באה לצעוק לרפאל,הגבר מנחית את שפתיו על שפתיי וטורף אותי.
אני נלחמת בו,נותנת לו מכות בחזה ומנסה לדחוף אותו אך הוא חזק.
כשהוא סוף סוף מתנתק ממני,אני חוזרת לנשום שוב.
"פאק,את באמת טעימה. אין פלא שרפאל ‏רצה אותך לעצמו" הוא אומר בקול עמוק וצרוד.
רפאל מכיר אותו?
הלסת שלי רועדת מפחד.
אני לא יודעת מה לעשות עכשיו,הגבר הזה מסתכל עלי עם עיניו הכחולות,מבטו ‏מקפיא אותי במקום.
הוא חופן את פניי ואומר, "את היית אמורה להיות שלי קודם" קולו צרוד ואכזרי כל כך.
עיניי נפערות ואני בולעת רוק.
כשהוא סוף סוף עוזב אותי ונעלם מהמסדרון,אני נופלת את ברכיי וכל גופי רועד מפחד.
מה זה היה עכשיו?
מי זה הבחור הזה?
‏ומה זאת אומרת הייתי אמורה להיות שלו קודם?