צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 44

רפאל

אני לא מאמין שהיא עשתה לי את זה.
אבל למה?
מה לא עשיתי בשבילה.
נתתי לה הכל!
נתתי לה פאקינג את הלב שלי!
ואני כמו חתיכת מטומטם התאהבתי בזמרת רוק.
חתיכת זבל זה מה שהיא.
אני יושב במשרד מעל שעה וחוזר על הסרטון של דריה ושל הגבר שמתמזמז איתה.
מה ש‏מרתיח אותי זה שאפשר לראות רק את הגב שלו ולא יותר.
אני חוזר על זה שוב שוב ושוב.
למה שהיא תעדיף אותו על פניי?
‏ומתי בכלל היה לה הזמן להכיר מישהו?
היא תקועה פה כבר ‏כמעט חודשיים, ‏אולי זה מישהו שהיא כבר מכירה לפני שהיא פגשה אותי?
זה יכול להיות.
צלצול טלפון מחזיר אותי למציאות, אני רואה את שמו של ‏רודריגו.
‏הוא בטח רוצה לדווח לי שהוא שם כבר את דריה ב‏פנטהאוז שלי.
"כן" נשימות נשמעו מצעד השני של הקו ואז ‏שיעול חזק. "רפאל. ‏חטפו את דריה" אני מתרומם במהירות עד שאני שומע את הכיסא פוגע בקיר מאחורי.
"מה?! מזאת אומרת נחטפה?!"
"‏אני מצטער רפאל. הם היו רבים מדיי לא יכולתי לעשות כלום" הלב שלי דפק חזק והרגשתי את ‏הוורידים שלי יוצאים מהמצח מרוב עצבים.
"מי זה הם?! ‏זיהתה מי הם?"
"אנשיו של גיירמו אציו"
בבקשה תגידו לי שהוא צוחק!
הבן זונה הזה!
"קאצו!!" אני מטיח את הטלפון על הקיר והוא מתפוצץ למלא חלקים.
‏איך לעזאזל הוא ידע איפה היא תהיה?!
לא אל תגידו ש....
‏אני חוזר מהר למחשב ומפעיל שוב פעם את הסרטון.
שיער החום,לובש חליפה למועדון,זרועות שריריות.
זה פאקינג גיירמו אציו?!
והוא מנשקת את אשתי באכזריות.
‏כל חלקי הפאזל מתחברים לי עכשיו,
בגלל זה היא בכתה במסדרון?!
‏אבל למה לעזאזל היא לא סיפרה לי? למה היא שמרה את זה לעצמה?
אני מטיח אגרוף על השולחן ו‏כמעט שובר אותו.
הוא ‏תיכנן את זה מההתחלה,הוא ידע שאני יאבד ‏עשתונות וירחיק מכאן את דריה.
ואני ‏נפלתי לזה כמו מטומטם!!
הו אלוהים,דריה.
פאק,דיברתי אליה באכזריות כאילו היא לא שווה כלום.
והיא הסתכלה עלי כאילו אני איש זר וקר בשבילה.
אני מרים את הטלפון שעל השולחן שלי ומחייג לפיירו.
‏אחרי שתי צלצולים הוא עונה.
"‏תבוא מהר לבית שלי. יש לנו עניין לטפל בו"
"בדרך"

🎼🎼🎼🎼🎼🎼🎼🎼🎼

"למה לעזאזל בכלל ‏שלחת אותה לשם?!" פיירו מעביר בין אצבעותיו את הסכין שלו.
הוא תמיד עושה את זה כשהוא מנסה לסדר את המחשבות שלו.
חדר עבודה שלי נראה כמו אחרי מלחמה,עד שפיירו יגיע, ‏הרסתי כל דבר בחדר הזה.
"כי היא לא סיפרה לי מה קרה. אז כבר לא ראיתי בעיניים ושלחתי אותה לשם!" אני שואג.
עכשיו הוא מעל לי את העצבים שוב.
"אתה ‏פאקינג באמת חשבת שדריה מסוגלת לעשות לך דבר כזה?! ‏הבחורה מההתחלה לא רצתה בכלל להתחתן איתך אבל תראה מה קרה בסוף. היא פאקינג התאהבה בך!!"
הוא שואג לעברי.
הוא לא צריך להזכיר לי את זה.
הייתי בן זונה ‏אנוכי שלא חשב בכלל ‏באיגיון.
‏ברגע שראיתי את הסרטון הזה ראיתי שחור בעיניים.
"אני כבר לא יודע מה להגיד לך" פיירו אומר ומתיישב על הכסא.
"אני יודע" אני מעביר את ידי בשערי.
"מה אנחנו עושים בקשר לגיירמו? דריה בידיו עכשיו"
אני מתיישב מולו ובפעם ראשונה בחיי אין לי מה לומר.
הראש שלי ריק לגמרי, ‏חוץ ממחשב אחת עם דריה תסלח לי בכלל.
"‏אולי נעשה איתו משא ומתן? נתן לו משהו ‏שהוא רוצה בתמורת לדריה"
אני מענען את ראשי.
"הוא רוצה את לאס וגאס ואני לא הולך לתת לו אותה. אני מעדיף למות מאשר זה" אני מביט בו.
"‏אשתך פאקינג נמצאת אצל אויב ואתה מעדיף את הפמילייה על פניה?!" פיירו קם ומסתכל עלי ‏כאילו אני משוגע לגמרי.
"‏מה אתה רוצה שאני אעשה,לעזאזל?! אני רוצה להחזיר את דריה אבל לא ככה"
פיירו מענען את ראשו והולך לכיוון הדלת.
"‏לאיפה אתה חושב שאתה הולך?!" שאגתי.
"‏שתמצא פתרון תקרא לי" אמר ויצא מחדר.
"פאק!!"
מה קורה פה לכולם?!
אפילו פיירו לא עומד לצידי.
אני חייב לחשוב על משהו מהר.
‏אני חייב להחזיר אליי דריה.
להחזיר אליי את,מיו אנג'לו.