צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 26

דריה

"פשוט תנשמי" אני נושמת עומק ועוצמת עיניים.
אמנדה עוזרת לי לסגור את הריצ'רץ של השמלה מאחור.
היום מסיבת האירוסים שלי,רפאל אמר שאנחנו נחגוג אותו בחצר האחורית.
אפילו ביום הזה אני עדיין תקועה בבית.
"סגור. עכשיו תסתובבי שאני יכול לראות אותך" אני מסתובבת אל אמנדה ופוקחת עיניים.
"רפאל הולך ‏להתעצבן" הוא בהחלט כן.
בסוף לא לבשתי את השמלה שמרי בחרה בשבילי.
לבשתי את השמלה שאני רציתי ‏מההתחלה,שחורה קצרה וסקסית.
אה וגם צבעתי בחזרה את השערה שלי,אני שוב עם פסים שחורים וצבע שיער בלונדיני.
חייכתי חיוך גדול והבטתי על עצמי במראה.
מי היה מאמין שאני באמת התרגש מהיום הזה.
הלב שלי דופק כל כך חזק, עד שאני בטוחה שגם אמנדה שומעת אותו.
אך חסרים לי האנשים שאני באמת רוצה שהיו ביום הזה,רפאל אמר שהוא רק מסכים שאחי יבוא לפה היום וחברי יבוא ביום החתונה שלנו ולא לפני זה.
זה די דפוק רק אומרת.
דפקה על הדלת נשמעת,אמנדה מתקרבת אליה ופותחת את הדלת.
אחת המשרתות עומדת שם ולוחשת משהו באוזנה של אמנדה.
אמנדה מהנהנת ומחייכת חיוך קטן.
כשהיא סוגרת את הדלת,היא חוזרת מיד אלי ומתחילה לתלתל את השיערי. "מה קרה?" שאלתי.
אמנדה שמה עוד חתיכת שיער שלי בייביליס. "האנשים התחילו להגיע"
פאק,זה מלחיץ.
זה באמת קורה וזה אפילו עדיין לא יום החתונה עצמו אך היום זה אומר שאני ‏רשמית מאורסת אל רפאל ונטורה.
"סיימתי. עכשיו איפור" אמנדה נראית יותר שמחה ממני.
היא לוקחת את ‏המייקאפ ומתחילה למרוח על פניי.
"איך את מרגישה?" אמנדה שואלת ומורחת לי ‏אודם אדום. "אני קצת בלחץ" לחשתי.
"זה בסדר להיות בלחץ" מרגיעה אותי אמנדה.
כשהיא מסיימת אני מסתכלת על עצמי במראה.
וואו היא עשתה עבודה מעולה.
איפור עדין אך גם סקסי, ‏שערי גולש על הכתפיים ועל גבי.
"זה מושלם,תודה אמנדה" אמנדה מחבקת אותי מאחור ומצמידה נשקה לראשי.
"את מושלמת,קטנטונת"

🎼🎼🎼🎼🎼🎼🎼🎼

רעש של אנשים ומוזיקה נשמע מהחצר האחורית,כשאני מסתכלת מהחלון צמרמורת עוברת בגופי.
זה מוזר שאני מרגישה ככה,בהופעות שלי אף פעם לא ‏חששתי ככה.
"בואי,רפאל מחפש אותך" אמנדה תופסת בידה ואנחנו יוצאות מהחדר אך ברגע שאני מגיעה אל המדרגות,אני רואה את רפאל עומד למטה,לבוש בחליפה יוקרתית בצבע כחול כהה.
למה הוא חייב להיות כל כך סקסי?
אני בולעת רוק ומתחילה לרדת במדרגות.
העקבים שלי נוקשים על המדרגות משגורם לרפאל להסתובב אלי.
כשהוא רואה אותי,הוא נראה לא מרוצה בכלל.
כן ידעתי שהוא יגיב ככה.
אני לא יודעת למה אבל אני אוהבת את זה שאני מצליחה לעצבן אותו.
רפאל מושיט לי את ידו ואני תופסת בה.
כשאני כבר לידו,הוא עוזב את ידי אך כרך את זרועו סביב מותני.
"את היית חייבת ‏לצבוע את השיער?" רפאל לוחש באוזני.
צמרמורת קלה עברה בי.
אני מחייכת חיוך קטן ואומרת. "כן,ואני מתה על זה" רפאל מענען בראשו ומהדק את אחיזתו במותני.
פיירו מתקדם לכיוונינו אך הוא נראה  עצבני מאוד. "אנחנו צריכים לדבר" פיירו אומר בקול מאיים אל רפאל.
רפאל נראה אדיש לגמרי ולא מזיז ‏ עפעף.
"אחר כך. דריה תכירי את אחי,פיירו." רפאל מכיר ‏בינינו.
פיירו אח של רפאל?
בגלל זה הוא הזכיר לי אותו מאוד.
"נעים מאוד" אני מושיטה את יד אך פיירו רק מסתכל עליה.
"פיירו" רפאל אומר בקול עמוק ומאיים.
פיירו לוחץ את ידי אבח קצת חזק מדי.
אחרי הוא משחרר אותה,פיירו לוחש משהו באוזנו של רפאל והולך.
רפאל ‏נראה לא מרוצה בכלל וממשיך להסתכל על גבו של פיירו.
"הכל בסדר?" לחשתי.
רפאל מעביר את מבטו אלי,הרים את ידו והזיז את שערי מאחורי אוזני.
"רק עסקים,מיו אנג'לו. אין לך מה לדאוג" אבל אני כן דואגת.
הייתי רוצה להגיד את זה אבל משהו בזה לא הרגיש לי נכון,אז פשוט הנהנתי ושתקתי.