צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 43

ה‏זמרת הרוק המפורסמת,דריה מוריס.
‏נמצאה לפני יומיים במועדון "מוליק"
‏אחרי חודשיים שלא הופיע על הבמה ונעלמה בלי שום סיבה,
היא הופיע פתאום באחד ‏המועדונים הכי מפורסמים בלאס וגאס.
‏לפי שידוע לנו הכוכבת נולדה בלאס וגאס והופיע שם לפני חצי שנה בסיבוב ההופעות שלה.
‏אחרי שסיבוב ההופעות נגמר דריה מוריס הודיעה שהיא יוצאת להפסקה ‏בשביל לכתוב שירים ולנוח.
אך לנו זה היה חשוד.
‏אחרי שהיא נהייתה כוכבת בשש שנים שהיו,זה היה מוזר שהיא יוצאת לנוח ורק לכתוב שירים.
‏אבל למזלנו הבנו מה העניין.
דריה מוריס,‏התחתנה!!!
‏אבל לא סתם עם מישהו אלה עם ראש המאפיה של לאס וגאס,רפאל ונטורה.
מה היה מאמין לזה?!
שהזמרת הכי גדולה בעולם הרוק,התחתנה עם ראש המאפיה של לאס וגאס!!!
המעריצים צלמות את הזמרת מחלקת חתימות ותמונות,במועדון כשהלידה מספר שומרים אך המצב הדרדר.
משהו זר ולא מוכר משך אותה מהבלאגן אך לא נשאיר אותכם ‏במתח כי מסתבר שלדריה שלנו היו תוכניות אחרות.
היא צולמה במסדרון חשוך מתמזמזת עם מישהו שהוא לא בעלה!!
כנראה שדריה מוריס נשארה הילדה הרעה של ‏ארצות הברית אחרי הכל.

דריה

מה לעזאזל?!
הידיים שלי רועדות כשאני קוראת את הכתבה וצופה בסרטון ‏המצורף אליו.
זה ‏פאקינג לא טוב.
"‏את יכולה להסביר לי מה זה, לעזאזל?!"
רפאל חוטף את הטלפון שלי מידי ‏וצופה גם הוא בסרטון.
ליבי פועם במהירות וזיעה ‏מכסה את מצחי.
"רפאל, זה ממש לא מה שאתה חושב. אני בחיים ל—"
"תבגדי בי?! זה מה שאת אומרת?!!" רפאל מרים את קולו ומטיח את הטלפון שלי אל הקיר.
‏הוא מתנפץ לרסיסים.
ידיי עלות ישר לעבר פי,אני קופצת בבהלה ועיניים שלי נפערות.
כשאני מסתכלת על הגבר שחשבתי שהוא בעלי,אבל כשאני מסתכלת עליו עכשיו הוא נראה לי זר ומפחיד.
בחיים לא ראיתי את רפאל אכזרי כל כך.
"בגלל זה לא סיפרת לי מה קרה לך?!" רפאל מתקדם לעברי באיום.
מה שגורם לי לקחת כמה צעדים לאחור עד שגבי פוגע בקיר.
הוא מטיח את שתי כפות ידיו מעל ראשי ומביט בי באכזריות.
אני בולעת רוק ומנסה לסדר את המחשבות שלי.
"רפאל.... בבקשה. אני באמת לא בגדתי בך" דמעות יורדות מעיניי וגופי רועד מרוב פחד.
אני מביטה על חזהו, שעולה ויורד במהירות.
הוא אוחז בסנטרי בחוזקה עד שזה ממש כואב לי ומזיז את מבטי אליו.
"את חתיכת שקרנית. אם לא היית באמת בוגדת בי,‏היית מספרת לי את זה באותו שנייה" קולו צורב את עורי מרוב רעל שיוצא מפיו.
רפאל משחרר אותי כאילו עורי שרף את ידו ומבטי בי בגועל.
"ואת ‏עוד מעיזה לשאול אותי מתי את יכולה לחזור להופיע.
אז ‏תני לי להגיד לך משהו,זה בחיים לא יקרה" הוא תופס ‏באגרטל שבתוכו פרחים ומטיח אותו מעל ראשי.
אני ממהרת ‏להשים את זרועותי על ראשי לפני ‏שהרסיסים יפגעו בי.
טיפה דם פוגעת במכנסיי, כשאני מורידה את זרוע מעל ראש,אני רואה שרסיס של אגרטל נכנס לתוך עורי וזה שורף מאוד.
‏מה לעזאזל זה היה עכשיו? הוא ניסה להרוג אותי?!
הוא משוגע לגמרי!!
רפאל מתחיל לצחוק בקול עמוק ואכזרי,מעביר את ידו בשערו.
"‏עכשיו אני מבין למה רצית כל כך לצאת מהבית" הוא משפשף את פניו ונראה כל כך מאוכזב.
אבל אני באמת לא עשיתי כלום.
למה לעזאזל לא סיפרתי לו? למה הייתי כל כך דפוקה?
"רפאל... בבקשה. רק תקשיב לי " קולי רועד.
"את פאקינג שקרנית. אני לעולם לא אוכל לבטוח בך שוב." הוא שאג ואז הרים תמונה מאיפה ‏שהגרטל היה.
והטיח אותה בקיר, התמונה התנפצה  לידי.
כיסיתי את ראשי שוב וגופי לא הפסיק לרעוד.
התרוממתי לאט,ניסיתי להתרחק ממנו.
"אתה מטורף. שלא תעז פאקינג להתקרב אליי יותר בחיים" נהמתי לעברו שדמעות זולגות עיניי בטירוף.
הוא התנשם בכבדות,החזה שלו עלה וירד והפה שלו התעוות להבעה מרושעת, העיניים שלו היו כל כך קרות ואכזריות שממש התכווצתי מבפנים.
"אני בהחלט עוד יגע בך. וזיין אותך באכזריות עד שאת תהיי בהריון. ואני בחיים לא ‏יאפשר לך לראות את הילד הזה. רודריגו!" שאג.
אין מצב שאני אתן לו לגעת בי שוב, ועוד ‏להכניס אותי להריון באכזריות?! ‏הוא יצא לגמרי מדעתו!
רודריגו נכנס המהירות אל החדר כשהוא מעביר את מבטו עלי ועל רפאל.
"‏קח אותה לחדר שלי שהיא תארוז תיק. אז תיקח אותה ‏ל‏פנטהאוז שנמצא במרכז העיר. אני לא רוצה לראות אותה כאן"
עמדתי שם, רותחת מזעם.
הוא שולח אותי מכאן?
מי הוא חושב שהוא,לעזאזל?!
"אתה חתיכת בן זונה" שרפתי.
"אל תעז לחשוב אפילו להתנצל בפניי כשתבין את הטעות שעשית. כי אני בחיים לא אסלח לך על זה"
הוא צוחק אבל ממש בקול רם,רגליי רועדות מ‏התייחסות שלו אליי.
‏ ‏הוא פאקינג מזלזל בי.
"בשבילי את רק זונה שתביא לי ילדים עד שאני לא היה צריך אותך יותר ואז תוכלי לחזור להיות הזמרת שתמיד רצית להיות. חתיכת ‏מטונפת!" עיניים שלי נפערות.
אבא שלי היה קורא לי ככה,רק הוא!
ורפאל יודע את זה.
איך זה לא ‏מזיז לו שהוא פוגע בי ככה.
על משהו שלא באמת עשיתי אותו.
גוש של אומללות נתקע לי בגרון, צורב, הוא לא שווה את הדמעות שלי.
‏ניגבתי את לחיי, ‏אני לא אתן לו יותר בחיים לגרום לי לבכות.
למה שאני ארצה להישאר כאן בכלל? הוא קרא לי זונה ואמר שבגדתי בו.
אהבתי אותו, ואיזו טיפשה הייתי, אבל עכשיו גילית איזה בן אדם אכזרי הוא.
אני מניחה את כף ידי על הזרועה הפצועה שלי,שהדם עדיין יורד ממנה ועוברת על פניו בלי להסתכל לאחור.
‏אין מצב שאני אתן להם לקחת אותי לפנטהאוז שלו אני חייבת לברוח מכאן.
רודריגו ניסה לנגע בזרועי,"אל תיגע בי" נרתעתי ממגעו והתרחקתי בראש זקוף. אני אצא מכאן כמו שאני יוצאת ‏מהבמה, אני ‏פאקינג זמרת רוק וקוראים לי דריה מוריס! אין יותר ונטורה.
הוא כבר מת בשבילי.