צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 22

דריה

"אני חושבת שזה מאוד ‏יחמיא לך" אומרת מרי.
מרי היא ‏המעצבת שתעצב לי את שמלת החתונה,היא מאוד נחמדה ומתוקה.
היא מבוגרת ממני בכמה שנים,לבושה בשמלה אדומה וצמודה.
שערה חום אסוף לקוקו גבוה ועיניה ירוקות.
"לא יודעת. זה לא קצת מוגזם מיד? זאת רק מסיבת אירוסים" עניתי והמשכתי להסתכל על עצמי ‏במראה. מרי נתנה לי שמלה בצבע גוף ארוכה ללא שרוולים,הבד שלה היה חלק ‏ועדין.
"זה ‏יפהפה." אומרת אמנדה. אני מחייכת חיוך קטן אך אני לא מרגישה זאת אני.
אני רציתי ללבוש שמלה שחורה קצרה עד הברכיים עם כתפיות דקות ומחשוף פשוט.
לא רציתי משהו מוגזם מדי.
‏מצידי אפילו ללבוש ג׳ינס עור וחולצה אדומה סקסית.
כן יש לי טעם מוזר אבל אני לא קשורה לכל הפאר הזה.
"את לא חייבת ללבוש אותה אם את לא מרגישה בה טוב" ממשיכה אמנדה ונוגעת בידי.
"לא. רפאל אמר שהיא צריכה ‏להתלבש ייצוגי ולראות כמו אשתו לעתיד של הקאפו" אומרת מרי.
ברור שהוא יגיד את זה,למה שהוא אשאל בכלל מה אני אוהבת.
אני מגלגלת עיניים.
כשאני חוזרת לשורת השמלות שמרי הביאה איתה,אני מנסה למצוא משהו פשוט יותר אך הכל שאני עוברת ‏עליהם הן נהיות יותר ‏מפוארות.
"כנראה שנשאר עם זאתי" לחשתי.
מרי מוחה כף ומחפשת בין השמלות כלה.
אז כנראה שעכשיו מחפשים את שמלת כלה שלי.
אני מתיישבת על הספה ומסתכלת על אמנדה ומרי מחפשות ‏במרץ.
אני נעשית ‏צמאה מכל הבלאגן הזה.
אני מרימה את הכוס יין שלי משולחן ולוגמת ממנה. "את כזאת בת מזל,דריה" אני מרימה גבה ומחזירה את מבטי אל מרי. "מה זאת אומרת?" אני שואלת.
"טוב קודם כל היה לך בעל ‏אלפא והכי חתיך הורס ‏בלאס וגאס והכי עשיר שיש" אני לוגמת שוב מיין שלי אך למשפט הבא שיוצא לה מהפה,לא הייתי ‏מוכנה עליו בכלל.
"והוא גם ‏חיה במיטה" היין נתקע בגרוני והתחלתי להשתעל.
אמנדה קפאה במקום ושלחה מבט מאיים אל מרי.
מרי שמה את ידה על פיה ועיניה נפערו. "אני כל כך מצטערת. זה יצ—" אני מרימה את ידי ועוצרת אותה.
כן ברור שאת מצטערת שאמרת את זה,כלבה.
הוא בטח צוחק עלי!
רפאל השכרה הביא לי לפה מישהי שהוא שכב איתה!
קודם הזונה הזאת קירה ועכשיו זה!
זה כבר מוגזם.
אני קמה ולוקחת את הכוס יין שלי איתי.
"אמנדה תבחרי את ,את השמלה. אני הולכת לספרייה" אמנדה מתקדמת אלי. "את בטוחה שאת לא רוצה לבחור אותה,קטנטונת?" אני מהנהנת והולכת לכיוון המדרגות.
אני פשוט לא מאמינה לזה, עם מי עוד הוא שכב?
מה אם הוא יבגוד בי?
אני לא יודעת איך אני בכלל יגיב לזה אך יש לי הרגשה שזה לא היה טוב.
כי כמו שאמרתי אני לא אסבול את זה.
ביום שאני יגלה שאם הוא ‏יבגוד בי, אני יעזוב ואני לא הסתכל לאחור.

🎼🎼🎼🎼🎼🎼🎼🎼

רפאל לא הפסיק להתקשר אלי אך אני לא עניתי לשום שיחה.
לא היה לי חשק לדבר איתו.
בעוד כמה שעות הוא אמור לחזור לארוחת ערב אבל אני מקווה שהוא לא יבוא כי ברגע שאני אראה אותו, אני בטוח אדמיין אותו שוכב עם מרי או קירה.
כאב חזק בבטן תוקף אותי רק מהמחשב על זה.
אני כבר מספר שעות בספרייה,הספקתי לרשום שלוש שירים חדשים,לסיים את הספר שלי וסתם לשמוע מוזיקה באוזניות.
אני מתחילה להשתגע כבר בבית הזה,אני חייבת לצאת לראות אנשים אחרים,לשבת באיזה בית קפה או משהו.
אני נאנחת ונשכבת על הספה.
התקרה מעלי מרגישה לי ריק כמו הלב שלי. כל כך חסר לי המוזיקה ,הלהקה שלי,חברי ואחי.
מעניין מה איתם ומה הם עושים עכשיו?
‏ניסיתי להתקשר מספר פעמים לאחי אך הוא לא עונה,אז ניסיתי גם אל מילי אבל גם היא לא ענתה.
זה לא מתאים להם בכלל.

צרחה נשמעת מהקומה למטה ומבהילה אותי.
אני קמה במהירות מספה ורצה עד שאני מגיעה ‏למדרגה האחרונה ואני קופאת במקום.
רפאל נשען על פיירו ונראה מטושטש לגמרי.
פיירו תופס בזרועו של רפאל,שנוטף ממנה המון דם.
אמנדה ‏ממהרת אל רפאל עם ‏קופסת עזרה ראשונה.
ואני רק בועה בדם של רפאל,ואני לא מסוגלת לזוז.
הראיה שלי מתחילה ‏לטשטש והנשימה שלי נהייתה כבדה.
אני מאבדת ‏שיווי-משקל אך אני מספיקה לתפוס במעקה של ‏המדרגות.
אני חייבת לצאת מזה ומהר,אני לא רוצה שרפאל אראה אותי ככה אבל זה כבר לא אפשרי כי רפאל כבר קולט אותי ועיניו חודרות לתוכי.
"מה קרה?" אני שומעת את אמנדה שואלת. "עשו לנו ‏מערב" פיירו עונה ועוזר לרפאל להתקדם לספה. "הוא רצה לבוא לפה,בשביל ‏לראות אם אתם בסדר" אמנדה מנענעת את ראשה. "למה ‏לא קראתם לרופא?!" אמנדה נלחצת אך תופסת בטלפון שלה ומחייגת למשהו.
אני בולעת רוק ועוצמת את עיני.
דריה אל תחזרי לשם,‏צאי מזה רפאל צריך אותך עכשיו.
פשוט אל ‏תסתכלי על הדם.