צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 55

רפאל

"אני הולכת לראות מה עם טום" דריה באה לפתוח את הדלת אך בדיוק הדלת נפתחה ואחותי הקטנה עמדה שם.
"קמילה?! מה לעזאזל את עושה פה?! ‏היית אמורה להישאר בבית של פיירו!!" הרמתי את קולי והתקדמתי אליה אך דריה הניחה את ידה על חזי וניסתה להרגיע אותי.
נשמתי עמוק,"אני בסדר" עניתי אך לא הרגשתי ככה.
"זה לא נראה ככה,קאפו" פאק אני מת על זה שהיא קוראת לי קאפו.
"אולי תירגע קצת. היה לי משעמם ‏בטירוף בבית של פיירו לא יכולתי להיות שם יותר" אמרה קמילה.
הדם שלי ‏רותח מזעם.
הילדה הזאת ‏תשגע אותי.
"‏את פאקינג גם לא אמורה להיות שם, את אמורה להיות בלונדון!!!" הרמתי את קולי.
"קימי,מה את עושה פה?" שואל פיירו ונעמד לידה.
ברור תהיה האח הטוב, למה לא שאני תמיד היה ‏הרע.
"‏רציתי גם לבוא ‏לניו-יורק!" היא ‏מתבכיינת.
אף,אני הולך להרוג מישהו פה היום!
"רפאל" הבטתי בדריה שנראית מודאגת. 
עברתי את אצבעותי בשערי,נשמתי עמוק.
אני חייב ‏להשתלט על העצבים שלי.
"אני הולכת לטום עכשיו,אתה תהיה בסדר"
"כן" דריה נשיקה בלחי ויצאה מהאולפן.
"אח שלה אידיוט" מלמלה קמילה.
פיירו פער את שערה של קמילה,"היי! תפסיק!" צרחה,תפסה בידו וניסתה לעצור אותו.
לפעמים אני לא מאמין שפיירו הוא באמת אחי.
"מה קרה? זמר הרוק שבר את ליבך" צחק פיירו.
"אני אשבור אותו לפני שהוא יגע בה" עניתי במקומה.
קמילה גלגלה לעברי עיניים.
‏התאפקתי מאוד לא להגיב לה על זה.
"רפאל!!" צעקה נשמעה מבחוץ.
דחפתי את הדלתות ורצתי ישר אל הצעקה שגם פיירו וקמילה אחרי. "קמילה תשארי פה. ‏רודריגו תשגיח עליה" צוותי עליו.
הפעם היא לא ‏התווכחה וחזרה מיד אל האולפן עם רודריגו.
פיירו פותח את הדלת ושנינו יוצאים החוצה אך ישר קופאים במקום.
אשתי מוחזקת על ידי גיירמו ואקדח מכוון לראשה.
אני שולף מיד את האקדח שלי ואחריי מיד ,פיירו.
ואנחנו מכוונים אותם אליו.
זה חשוד אין איתו אף חייל פה,אבל אני לא דפוק ‏כמוהו. ‏לי יש כל חייל בכל פינה באזור הזה במיוחד צלף ‏שצופה שעות על הבניין של האולפן.
"כדאי מאוד שתוריד את האקדח,ונטורה. אם אתה רוצה לראות אותה שלמה תצטרך להפסיק להילחם ולזרוק את הנשק" צעק גיירמו.
דריה נראית מפוחדת מאוד וגופה רעד מרוב מפחד.
"שחרר את אחותי,יא בן זונה!" צועק טום ומנסה להתקרב אליו,גיירמו מקרב את האקדח לרקה של דריה וטום נעצר מיד.
"לך מפה!" שאגתי על טום.
"טום. בבק-שה תקשיב לרפאל" דריה גמגמה.
טום הנהן אך לא היה מרוצה בכלל.
אחריו מיד ‏הגיעו עוד חיילים שלי וכולם כיוונו את האקדחים שלהם על גיירמו.
"אף אחד לא לזוז עד שהוא מקבל פקודה ממני. ברור?" נהמתי ונעצתי את מבטי בפיירו. הוא הנהן אבל ידעתי שהוא מת להרוג את גיירמו.
ניסיתי לשמור על פנים שלוות אבל זה היה קרב אבוד.
‏הרגשתי את הזעם מבעבע ‏מתחת לעורי וגרוע מכל את הפחד.
התמקדתי בזעם.
אם אביע פחד לשלומה של דריה מול האויב שלי זו תהיה טעות מכרעת.
התקרבתי לאט-לאט אליהם כשפיירו היה קרוב מאחוריי אבל עיניי התמקדו בגיירמו ובדריה. האקדח שלו לא זז ממנה.
"דריה יש לי בשבילך סוד" גיירמו אמר כשעל פניו חיוך זדוני.
הוא קירב את פיו אל אוזנה של דריה ולוחש לה משהו,שניות אחרי זה עיניה נפערות ודמעות ‏ממלאת אותן.
"שחרר אותה,גיירמו!" נהמתי בזעם ובפחד.
לא זכרתי מתי לאחרונה פחדתי בעימות. לא פחדתי מוות אבל לאבד את דריה... המחשבה פילחה את חזי.
גיירמו תפס בעורפה של דריה.
עיניה המבועתות הביטו בעיניי. "לא נראה לי" הוא ענה.
"פאולו לקח משהו שייך לי,ונטורה, ועכשיו אני אקח משהו ששייך לך" הוא הוציא את לשונו החוצה וליקק את צווארה של דריה וכמעט יצאתי מכליי.
אם ראשו לא היה קרוב לראשה של דריה,הייתי תוקע לו כדור בראש. "טעימה בדיוק כמו שאני זוכר אותה" הוא ממלמל אל צווארה.
התמודדתי קדימה ורציתי לקרוע אותו לגזרים אבל גיירמו אחז בעורפה של דריה והטה אותו אל השמיים מעלינו כשאקדח מתחת לסנטרה.
"תוריד את האקדחים או שאני יורה בה" דריה עצמה את עיניה לרגע ונכנעה לגורלה.
הרפיתי מאקדחי. אקריב את חיי למען דריה. אעשה הכול למענה.
פיירו הביט בי כאילו יצאתי מדעתי אבל מצמצתי את עיני עד שגם הוא שמט את נשקיו.
גיירמו הביט בנו כשליקק שוב את צווארה של דירה.
הוא אילץ את פניה של דריה להביט בו. היא נראתה פתאום אדישה אליו כשקירב את פניה אליו וחשבתי איך אוכל להגן עליה, איך להרוג את הבן זונה כד לשמור על בטחונה של אשתי וילדי.
"אתה בן זונה,מייק." אמרה דריה בזעם.
מייק?
מי זה מייק לעזאזל?
הבטתי באקדחים.
"את אפילו לא מבינה עד כמה,פרינצ'יפסה" ענה וליקק פעם את סנטרה.
התחלתי לרעוד בזעם.
ואז הכל קרה מהר מאוד.
דריה נתנה נגיח עם ראשה לסנטרו של גיירמו ואז בעטה בו בביצים.
הוא צרח בכאב והרפה ממנה.
שלפתי את הסכין שלי מהנתיק האחורי,שעטתי לעברם,משכתי את דריה אליי ושיספתי את גרונו של גיירמו.
דם ניתז מהפצע הפעור על בגדיי.
דריה פלטה צרחה ועצמה מיד את עיניה. הצמדתי את דריה לגופי,הרמתי את אקדחי מהרצפה והחזרתי אותו אל הנרתיק. "זה היה... פאק" מלמל פיירו והמשך להביט בגיירמו שנמצא ללא רוח חיים על הרצפה.
"אנחנו הולכים ‏לבניין שלי. ‏תטפל בזה" סמנתי עם ראשי לעבר גיירמו. פיירו הנהן.
"זה נגמר,מיו אנג'לו. את מוגנת עכשיו" לחשתי לדריה.
"אני יודעת,קאפו שלי" נישקתי לראשה ונכנסנו לתוך המכונית.