צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 16

רפאל

תמיד ידעתי את זה שהיא שווה הכל אבל זה.
פאק.
בחיים לא הייתי לי נשיקה כזאת.
אם אני לא מזיין אותה עכשיו אני מת פה.
אני מצמיד את גבה לקיר שהיא עדיין בין זרועותי ואז משתיל נשיקה על צווארה ולוחש לה. "פאק,איזה ריח טוב יש לך" דריה רועדת בידיי.
כשאני שוב תופס את שפתיה בשפתי,אני מוביל את הנשיקה להיות ‏פראית יותר.
דריה תופסת בשערי ועורפי. "רפאל..." כן תגידי את השם שלי.
אזקפה שלי נצמדת על בטנה ורק ‏גודלת יותר.
"אני חייב להיות בתוכך,עכשיו!" אני נוהם.
אך באותו שנייה שהמילים יוצאות מפי,דריה קופאת ודוחפת אותי עד שהיא נעמדת שוב על רגליה.
ברגע שהיא קולטת מה קרה פה , היא שמה את כף ידה על פיה ‏ורצה מחוץ לחדר.
"דריה!" אני קורא אחריה ומנסה לתפוס אותה אך היא מספיקה לעלות כבר לקומה השניה ואז נשמע טריקה של דלת.
פאק,מה הלך פה עכשיו?
אני ‏פאקינג נישקתי אותה.
ואז היה.... פאק אני אפילו לא יודע איך ‏לתאר את זה.
אני נשען על הקיר במסדרון ומעביר יד בשערי.
היא בהחלט תהרוג אותי יום אחד, אם לא היא אז בטח שלא ירייה.

דריה

הו,אלוהים. הו ‏פאקינג אלוהים.
מה עשיתי עכשיו?!
הוא נשק אותי. אני נישקתי אותי.
ואני ‏פאקינג אהבתי את זה.
למה אהבתי את זה?
אני תופס בשערי ומושכת בו. ‏תתעוררי דריה זה רק חלום. תתעוררי מהר הכל זה אולי רק חולם ואני בכלל לא פה.
אני צריכה לשטוף פנים זה הכל,כן.
אני הולכת לחדרה הרחצה ונעצרת. אמנדה עדיין שם יושבת על ‏המכסה של השירותים וקורא עיתון. "אממ. אמנדה?" אמנדה מרימה את מבטה והחיוך נמרח על שפתיי.
"יופי חזרת. אכלת משהו?" אני מנענעת את ראשי והחיוך של אמנדה נמחק מיד. "טוב לא נורא,אני כבר יביא לך לפה. ‏תיכנסי בינתיים לאמבטיה"
"את באמת לא צריכה לעשות את זה" אמנדה תופסת בידי ושמה את ידה השני על לחי. "הכל טוב,זאת העבודה שלי. וחוץ מזה אני אוהבת ‏לפנק אותך. את בחורה טובה" אני מחייכת חיוך קטן.
מזל שיש לי פה את אמנדה כי אם היא לא הייתה פה,בטוח הייתי משתגעת. "תודה" אני נותנת לה חיבוק והיא מחזירה לי גם כן. "טוב אני אלך. ואולי גם יביא לך קרח ‏לנפיחות" אני מרימה גבה לעברה. "לשפתיים,יקירתי" אמנדה קורצת לעברי ויוצאת מהחדר. אני מתחילה לצחוק.
פאק,היא בהחלט יודעת מה קורה פה.

🎼🎼🎼🎼🎼

אחרי המקלחת החלטתי לצאת קצת אל הגינה,ולנשום קצת אוויר. אני גם הנגן קצת בגיטרה,בשביל לנקות את הראש.
כשאני פותחת את הדלתות הרציפים, אני קופאת במקום.
רפאל עומד ליד הבריכה ללא חולצה שהוא לבוש רק בג'ינס שחור,ומנקה את הבריכה.
אני פשוט בוהה בגבו,שעליו קעקוע ענק של נחש קוברה על הגב וזרועותיו מלאות גם כן בקעקועים שונים.
שיט.
זה ‏פאקינג מחרמן.
תמיד נמשכתי לגברים שיש להם קעקועים כי גם לי יש אחד.
אבל זה,פאק.
רפאל פשוט לא ‏מהעולם הזה.
עורו הקרמל משתלב מושלם עם הקעקועים שעליו.
אני רוצה לגעת בגוף שלו ולהעביר את אצבעותי על כולו.
אני בולעת רוק ומנענעת את ראשי.
את חייבת לצאת מזה מהר,דריה.
אך לפני שאני מפסיקה להסתובב,הוא מרים את ‏המשאבה של הבריכה מתוך המים.
השרירים של בזרועו שלו נמתחים ובולטים.
ושלא נדבר על ‏ורידים שלו.
אני ‏מהדקת את האחיזה שלי מסביב לגיטרה ומנסה בכל כוחי לא לגשת עליו ולהצמיד את שפתיי אל שפתיו.
רפאל מעביר את ידו בשערו ואז אל עורפו.
ולמה לעזאזל זה נראה כמו ‏הילוך איטי?
"אני מקווה שאת נהנית ‏מהמופע" קולו העמוק מעבר בי גל חום וצמרמורת.
פאק,הוא ידע עד עכשיו שאני פה?
"איך—"
"איך ידעתי שאת פה? אני יודע הכל,מיו אנג'לו" רפאל מסתובב אלי, מאפשר לי להנות ‏משמונת הקוביות שיש לו בבטן.
אז עיני קולטות קעקוע של ראש של פנתר נמצא מעל ליבו והוא ‏יפהפה.
"ריק,תמשיך מפה" רפאל צועק על אחד הגננים שלו. "כן,אדון" ריק ממהר לקחת ממנו את ‏המשאבה וממשיך לנקות את הבריכה.
רפאל לוקח את חולצת הכפתורים שלו מהכיסא ‏השיזוף,ולובש אותה אך לא ‏מכפתר את הכפתורים. "אני אלך,עכשיו" לחשתי לעברו והסתובבתי בשביל ללכת לצד השני של הגינה.
אך רפאל הספיק להשיג אותי ונעמד מולי. "לאיפה את הולכת?" רפאל מעביר את לשונו על שפתיו ואז את ידו בשערו.
הוא נראה לא נינוח,כאילו הוא לא יודע איך לדבר איתי.
אני מרימה את ידי ומראה לו את הגיטרה.
"לנגן" אני עונה בקצרה.
רפאל שם את ידיו ‏מתוך ‏הכיסים ופשוט המשיך להסתכל על שפתיי.
אני מעבירה את לשוני עליה ומנסה מאוד לא להסתכל על שלו.
"אתה רוצה... אממ. ‏להצטרף אליי" במקום לענות לי,רפאל מושיט את ידו בשביל לתפוס בגיטרה שלי אך אני מרחיקה את ידי. "אני בסדר" אמרתי ועברתי על פניו.
כשהלכנו זה לצד זה, נהיה שקט מביך.
מעניין אם גם הוא חושב על הנשיקה שלנו.
איך בכלל הגענו לשם?
מה נסגר איתך,דירה? הוא פאקינג אתמול שכב עם מישהי אחרת והיום את פשוט נתת לו לנשק אותך.
"בואי לפה" רפאל מסמן עם ראשו לעבר עץ גדול ו‏מתחתיו שמיכה פרוסה.
מה לעזאזל?
אני נעצרת במקום ומרימה גבה לעבר רפאל.
"מתי בדיוק—?"
"הספקתי?" הוא שוב משלים את המשפט שלי. "‏שהיית כל כך עמוק במחשבות שלך, התקשרתי לאחד העובדים שלי" אה,לא הקשבתי בכלל כי הוא דבר באיטלקית.
חשבתי שזה קשור לעבודה שלו.
אני מהנהנת ומתקדמת אל השמיכה.
כשאני מתיישבת אני נשענת על גזע העץ ושמה את הגיטרה על ירכי.
אני ‏מכוונת את הגיטרה,אך בזווית עין אני רואה את רפאל מסתכל עלי בריכוז.
יש לו מבט כאילו הוא מנסה לפענח אותי,אני מרימה את מבטי אליו והוא מרים גבה. "למה אתה מסתכל עלי ככה?"
"איך?" הוא עדיין עומד וזה קצת מלחיץ אותי ממש.
וזה קצת נראה לא טוב.
"תוכל לשבת ,בבקשה" רפאל משלב את זרועותיו על חזהו ומסתכל עלי מלמעלה.
הוא נראה גברי כל כך ומושך מאוד.
שיט,פאק.
דריה את שוב חושבת על דברים שאסור.
"למה?" הוא שואל ומקפל את השרוולים בחולצה שלו.
היא כמובן עדיין פתוחה וזה קשה שלא להסתכל על החזה המרהיב שלו.
"פשוט תיישב" לחשתי ושמתי את ידי על לחי.
היא ‏פאקינג בוערת.
לבסוף הוא מתיישב ונשען גם כן על העץ.
אני נושמת עמוק ומתחילה לנגן את,להבות בליבי.