צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 45

דריה

רודריגו מכניס אותי אל המעלית בבניין של רפאל ולוחץ על הכפתור.
כשהדלתות מתחילות להיסגר,יד מופיעה פתאום בין ביניהם,רודריגו שלף ‏את האקדח שלו וכוון אותו על הגבר שעומד עכשיו ממש מולנו.
"דריה,תהיי מאחורי!" הנהנתי בלי ‏להתווכח והלכתי לעמוד מאחוריו.
"מי אתה,לעזאזל?!" רודריגו מרים את קולו על הגבר.
חיוך ‏זדוני נמרח על שפתיו של הגבר הזר הזה.
‏מה הולך פה לעזאזל?!
מי הוא?
מופיעים ‏פתאום עוד ארבעה גברים לבושים בשחור.
עיניי מתרוצצות ביניהם,מי אלה?
‏רודריגו יורה על שתי הגברים שעומדים מלפנים,אך השניים ‏האחרים כבר מוכנים עם האקדח שלהם מולנו.
גופי רועד מרוב לחץ,בחיים שלי לא כוונו אלי האקדח,זה מלחיץ מאוד!
אל תגידו לי שרפאל שלח אותם בשביל להרוג אותי.
‏לא, לא אין מצב. לא נראה לי שהוא היה מסכן את רודריגו.
‏אבל מאיפה אני אומרה לדעת?
גם אני חשבתי שהוא בנאדם טוב אבל בסוף גיליתי את הפרצוף האמיתי שלו.
‏רודריגו ‏נאלץ לצאת מהמעלית בשביל ‏להילחם בגברים.
ואותי הוא אשאר לבד.
"תעלי מהר !!" ‏רודריגו צעק לעברי.
‏לחצתי כמה פעמים על הכפתור של הפנטהאוז, ‏אך בדיוק המעלית התחילה להיסגר יד אחזה בזרועי ומייד ניסיתי להשתחרר, נואשת לברוח משם כמה שיותר מהר. חשבתי שזה ‏בהתחלה רודריגו אך זה לא היה הוא כי הוא נלחם עם שתי גברים.
‏אני מנסה להביט מעבר לכתפי אך הגבר שעומד מאחורי לא מאפשר לי.
"‏התגעגעת אליי,פרינצ'יפסה?" לחש באוזני.
הקול הזה,השם הזה, ‏זה הגבר מהמועדון.
"‏אני ואת הולכים לעשות חיים ביחד"
‏צחוקו המר,עשה לי ‏צמרמורת בכל הגוף.
‏לפני שאני מספיקה להגיב,גופי מורם באוויר ואני נוחתת על הכתף שלו.
"‏רודריגו!!" אני צורחת לעברו.
‏רודריגו מסתכל עליי אך ‏לפני שהוא מספיק להגיב אחד הגברים נותן לו מכה חזקה עם האקדח בעורף ורודריגו ‏מאבד הכרה.
"לאאא. תוריד אותי עכשיו!!" אני נותנת לו מכות חזקות בגב אך זה לא מזיז לו.
"אחח...אני מת על זה שאת מתחננת"
מה? ‏
פאקינג לא מתחננתי אליו אני דורשת ממנו,חתיכת דפוק!
"מי אתה,לעזאזל"
"ריק" גבר קורא למישהו ולא מתייחס אלי.
לפני שאני מבינה מקורה, ‏מחט נכנסת לעורי והכל מחשיך.

🎼🎼🎼🎼🎼🎼🎼

"מממ... הראש" אני ממלמלת ופוקחת עיניים.
אני מתיישבת לאט ‏אך שמה יד על ראש,למה זה כל כך כואב.
רגע איפה אני?!
אני מסתכלת מסביב,זה ממש לא בית של רפאל.
למה ‏המבנה נראה כמו טירה?
כל חדר מעוצב כמו בשנות הביניים.
מבטי יורד על המיטה שאני שוכבת בה והיא ‏פאקינג ענקית!!
והיא מלאה בהרבה שמיכות ‏פרווה.
אני מעיפה ממני את השמיכה ‏הכבדה מאוד,לזה לא ‏ציפיתי.
כשאני מחוץ למיטה אני רואה שאח דולק ושתי כורסאות מופנות אליו.
כשאני מתקרבת לשם,בזווית עין אני רואה פתאום רגליים ‏ארוכות וגם גבריות.
"‏התעוררת?" קול עמוק ומוכר שאל.
נעצרתי במקום וגופי שוב מתחיל לרעוד.
הגבר מתרומם אך שגבו מופנה אלי,הוא מערבל את קוביות הקרח בכוסו ולוגם ממנו.
מבטי זז ישירות אל גרוגרת שלו,איך שהיא זזה למטה ולמעלה.
אני מתקרב עוד קצת עד שאני נעמדת ליד אחת הכורסאות.
"איפה אני?" שאלתי בלחש.
הגבר סוף סוף הסתובב להביט בי,אך ברגע שהוא מסתובב ליבי נעצר.
למה הוא כל כך יפה,זה כאילו הוא בא מעולם אחר,זה בכלל אפשרי?
שערו החום פערו טיפה,כאילו הוא עברי את ידו כמה פעמיים בתוכו.
הוא לבוש בחולצת כפתורים לבנה ושכמה כפתורים למעלה פתוחים ומאפשר לראות את עורו ‏השיזוף.
מה ל....
הוא תופס בכף ידי,מקרב אותה לשפתיו אך לא מנשק.
הוא נשאר ככה ועיניו הכחולות  נועצות בי.
"בחורה כמוך אמורה להיות על הבמה ולא ‏בכלוב" קולו עמוק וצרוד כל כך.
צמרמורת מוזרה עברה בגופי שהוא אמר את זה.
"אנ—" אני לא זוכה להשלים את המשפט שלי,כי הוא מושך את ידי ומקרב אותי עליו,חזה אל חזה.
מבטי מיד נשלח למעלה אל פניו כשהוא רוכן קרוב כל כך אל פניי אך לא עוזב את ידי.
"אני יכול להחזיר אותך לשם" לחש.
הוא יכול להחזיר אותי?
כאילו לחיים שלי?
לאהבה האמיתי שלי?
"איך?"
"בזה ‏ש‏תתגרשי מרפאל..." פי נפער בקטנה אך אני ישר סוגרת את הפה בחזרה.
הוא רוצה שאני התגרש מרפאל?
אבל למה?
זה גם לא נראה לי אפשרי,רפאל בחיים לא יסכים לכך.
כן רפאל דיבר עלי מגעיל ואמר דברים שאני בחיים לא ‏יסלח על להם.
אך ליבי הדפוק עדיין אוהב אותו.
אני מצליח להשתחרר ממנו ולוקחת צעד אחד לאחור.
"אני לא יכולה"
הוא לוקח צעד לאחור ונשען על הכורסה מאחוריו ומעביר את עיניו על גופי.
‏יש לי רצון עז לכסות את גופי בזרועותיי.
אבל במקום זה אני עומדת שם ‏ו‏קופאת במקום.
הוא משפיל שרוולים,מעביר את ידו בשערו,‏מהטה את ראשו לצד ובוחן אותי.
"איך הוא עשה את זה?"
על מה הוא מדבר?
מי עשה מה?
‏ולמה עד עכשיו הוא לא אמר לי איפה אני ומי הוא?
"על מה אתה מדבר?"
חיוך זדוני נמרח על שפתיו, הוא מתרומם ומתקדם אלי.
כשהוא נעמדת מולי,ידו מושטת לעבר שערי ארוך עד שהוא תופס את ‏הקצוות וכורך אותה סביב אצבעו.
"גוונים שחורים ‏מתאימים לך,פרינצ'יפסה" עיניי נפערות כי רפאל תמיד אמר לי לשחזר את שערי בחזרה לבלונד מלא.
אבל הוא בהחליט ‏התחמק מהשאלה שלי.
"מי אתה?"
לשונו יוצאת ומלקקת את שפתיו כשהוא אומר, "גיירמו אציו"
למה השם הזה מוכר לי? כאילו שמעתי אותו פעם,אבל מי?
"למה אני פה?" גיירמו משחרר את שערי,מסתובב,הולך אל הכורסה ומרים את הז׳קט החליפה שהייתה שם.
והוא ממשיך אל הדלת.
"כי אני הולך להרוס את החיים של רפאל ונטורה,ואת תעזרי לי בזה" זה הדבר האחרון שהוא אומר לפני שהוא יוצא מהחדר וסוגר אחריו את הדלת.
רעש של מנעול ננעל נשמע,אני ממהרת אל הדלת ומנסה לפתוח אותה.
הוא פאקינג נעל אותי בחדר עכשיו?!
ולמה הוא חושב שאני יעזור לו?
אני בכלל לא מכירה אותו.
אבל מה שכי שבטוח הוא בהחלט שונא את רפאל.