צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 34

דריה

"גם הוא מעשן" מלמלתי לעצמי בדרך אל השירותים.
למה כל מי שאני מכירה חייב לעשן?
מילי פותחת בשבילנו את הדלת השירותים ונועלת אותה ישר.
"אוקי. מה זה החרא הזה? למה לעזאזל מראים את השמלה שלך לכולם? ולמה לעזאזל החתן שלך נראה עצבני כאילו נודע לו שמשהו רצח את האויב שלו ולא הוא" מילי נשענת על הדלת זרועותיה משולבות על החזה.
"גם לי אין מושג. הכל חדש לי" לחשתי.
"היי,מה קרה?" מילי תופסת בכתפיי ומקרבת אותי עליה לחיבוק. "הוא ‏הכריח אותך לעשות משהו שלא רצית לעשות אתמול בערב?! כי אם כן אני יהרוג אותו!" אני מנענעת את ראשי ומנגבת את הדמעות ‏שיצליחו להתחמק מעיניי. "לא. הוא היה מדהים. אני פשוט מתגעגעת למוזיקה,מילי. זה הדבר ‏היחידי שאני יודעת לעשות. ‏הוא אתמול רמז שהוא רוצה ילדים. איך לעזאזל עושים את זה?!" מילי נראית ‏המומה ופיה נפער קצת.
איך בכלל מגדלים ילדים? לא היה לי אמא שתלמד אותי לעשות את זה.
בטוח שיום אחד אני ארצה ילד אך עכשיו אני צעירה מדי בשביל זה.
אני רוצה עוד לראות עולם לחיות את חיי,אולי זאת הייתה טעות להתחתן עם רפאל כל כך מהר?
אני כבר לא יודעת מה לעשות.
"היי,תסתכלי עלי" מילי חופנת את לחיי ו‏מכריחה אותי להסתכל אליה.
"אני יודעת שקשה לך ומוזר לך,כי את מכירה רק דבר אחד בחיים שלך ושאת טובה בו. אבל את ‏גם תהיי אמא מעולה. ‏את פאקינג גידלת את טום לבד,לעזאזל! ואת יודעת כמה הוא קשה" אני צוחקת כי היא כל כך צודקת,טום באמת קשה.
"את יודעת שאני תמיד פה בשבילך. כל דבר קטן שאת צריכה פשוט תרימי טלפון ואני אעשה הכל בשביל לעזור לך" חייכתי חיוך קטן ומשכתי אותה לחיבוק.
"תודה,מילי. על הכל"
"בכיף,קטנטונת" מילי מלטפת את שערי ומרגיעה אותי.
אחרי כמה זמן אני שוטפת פנים ומילי נשענת על אחד ‏התאים. "את חושבת שאח של רפאל חתיך?" היא שואלת פתאום.
אני מסתובבת אליה ועיניי נפערות. "מילי,מה קורה? על מה את חושבת שם?" היא מושכת בכתפיה ומתקדמת אלי. "לא ראית שהוא מסתכל עלי קצת מוזר?" אני מרימה גבה.
איך לעזאזל פספסתי את זה?
"‏את האמת לא הסתכלתי עליו בכלל" מילי מהנהנת ונשענת על שיש.
"טוב אין ‏פלא,יש לך ‏פאקינג בעל חתיך ‏בטירוף" אומרת מילי.
אני מצחקקת.
"בואי נחזור"
כשאנחנו חוזרות בחזרה אל השולחן מילי מתיישבת לידי ואז אני שמה לב פתאום שפיירו לא מוריד ממנה את עיניו.
מה לעזאזל? אל תגידו לי שהוא מעוניין בה?
"את בסדר?" לוחש רפאל באוזני.
אני מהנהנת לעברו. "כן,ברור" רפאל חוזר להיות רציני ולוגם שוב ‏מוויסקי שלו.
‏מי לעזאזל שותה וויסקי בשעה ‏10:30 בבוקר?!
לפחות טום הפסיק לשלוח מבטים מתעבים אל רפאל.
אך עכשיו הוא מסתכל על מילי ופיירו.
זאת רק אני או שטום סוף סוף שם לב על מילי רק בגלל שגבר ‏אחר מעוניין בה.

🎼🎼🎼🎼🎼🎼

אחרי ארוחת הבוקר ‏הצלחתי לשכנע את רפאל להסכים,שאחי וחברי ‏יבואו אלינו קצת.
רפאל לא היה מרוצה מזה בכלל אך אני יודעת שהוא לא יכול ‏לסרב לי.
"פאק,מה זה האחוזה הזאת?!" דור תופס שערו ומסתכל על כל האחוזה מבחוץ.
הוא עוד לא ראה את הבפנים אפילו.
"זה שלך עכשיו?" שואל אותי מארק.
אני מביטה ברפאל,שמדבר עכשיו עם פיירו, הם נראים כועסים אחד על השני.
מעניין מה קרה שם?
"כנראה" לחשתי.
‏הובלתי אותם פנימה,כשרפאל נשאר בחוץ עם פיירו.
"זה הסלון. שם המטבח ועוד כמה חדרים" אמנדה בדיוק יצאה ‏מהמטבח,כשבידיה מגש עם חטיפים ושתייה מוגזת.
"רפאל כבר אמר לך?" לחשתי אל האמנדה.
"ברור" אמנדה מניחה את המגש על השולחן וחוזרת אל המטבח להביא עוד דברים.
טום,מארק ודור,‏‏מתיישבים על הספה בסלון,מילי ואני עומדות מולם.
"טום אמר לנו שיש לרפאל בית ענק. אבל לא חשבנו שהוא כזה ‏טחון" אומר מארק ומסתכל מסביב.
טום מרים פחית קולה מהשולחן ,פותח אותה ולוגם ממנה ארוכות.
מארק ודור מתחילים לדבר ביניהם ‏ולהתווכח על משהו מטומטם כמו תמיד,אחי רק מסתכל דרך החלון ולא אומר מילה.
עובר משהו על טום,אני מרגישה את זה עמוק בתוכי.
כרגע שאני מחליטה לגשת אליו,יד גדולה תופסת במותני ומקרבת אותי לחזה קשה.
אפילו לא שמעתי אותו נכנס פנימה.
אני מסתכלת על רפאל מעבר לכתפי והוא מקרב אותי אליו,כאילו אני רק שלו.
מה שכנראה נכון.
בזווית העין אני רואה את פיירו נעמד ליד מילי,כשהוא שולח לעברה מבטים.
שקט מביך השתחרר בחדר,אף אחד לא מוציא מילה מפיו.
מילי נאחזת פתאום בידי ומתקרבת אלי.
"אנחנו צריכות לדבר" היא לוחשת באוזני.
אני מהנהנת לעברה ומסתובבת אל רפאל.
"אני כבר באה" רפאל תופס בידי ,מקרב אותי אל שפתיו ונושק לי. "תעשי את זה מהר" אני מסמיקה קלות ‏ומחייכת חיוך קטן.
כשאני ומילי מתכווננות לצאת מהחדר,דפיקה נשמעת בדלת.
אני מביטה ברפאל ומרימה גבה.
"‏אתה מצפה למישהו?" שאלתי.
רפאל מענען בראשו,בדיוק שאמנדה הולכת לפתוח את הדלת.
"איך הוא מעז לא להזמין אותי לחתונה שלו?!" צעקה נשמעת מהכניסה.
אני פתאום קולטת שרפאל ופיירו קפאו במקום.
מילי נוגעת בזרועי, ‏אני מחזירה את המבטי אליה והיא מרימה גבה בשאלה.
אני מושכת בכתפיי כתשובה.

"מה לעזאזל,רפאל?!" בחורה צעירה וכועסת מאוד נכנסה לסלון,לובשת שמלת ‏צמר אפורה צמודה,שערה שחור מפוזר על גבה ועיניה דבש שלה ננעצות ברפאל.
מי זאת לעזאזל?
מה קורה פה?
מה עכשיו רפאל ‏מסתיר ממני?
"רפאל..." אני אומרת לעברו אך בדיוק הבחורה מסתובבת לעברי ועיניה נפערות. "‏אומגד זאת דריה מוריס!!" היא צרחה ושמה את ידייה על פיה.
היא מסתכלת סביב ועיניה עוד שנייה יוצאת ‏מהמקום כשהיא קולטת את אחי. "פאק, זה טום מוריס?! לא נכון! כל ‏פאקינג רוקס-מייק ‏נמצאים כאן!"
מי זאת הבחורה הזאת?
היא מתקרבת אלי,נעמדת מולי ונראית נרגשת מאוד.
"אני ‏מעריצה גדולה שלך! ‏פאק את פאקינג האלילה שלי!"
"תודה" אני אומרת בבלבול.
"מה את עושה פה לעזאזל,קמילה?" רפאל מרים את קולו על הבחורה.
"למה לעזאזל רוקס-מייק נמצאים בסלון שלנו?!"
שלנו?
באמת מה קורה פה עכשיו?!
"רפאל,אתה מוכן להסביר לי מה קורה פה?" רפאל מסתכל עלי סוף סוף.
הוא בא להתקרב אלי אך אני הרמתי את ידי באוויר ועצרתי אותו. "דבר"
רפאל עבר יד בשערו.
"דריה, ‏תכירי את אחותי הקטנה"
מה?!