דריה
תפרו את רפאל ונתנו לו כמה כדורים לכאבים. הוא נרדם אך אני נשארתי לשכב לצידו בשביל לראות שהוא בסדר,אך עברו כמה שעות והוא כבר היה אומר להתעורר כבר.
אמנדה אמורה להביא לו משהו לאכול אך לקח לה יותר זמן מהרגיל.
"מיו אנג'לו?" קולו הצרוד של רפאל גורם לעיני להיפקח.
רפאל עדיין תפוס בידי מאז שהוא החזק אותה בסלון ולא עזב. אני נשענת על מפרקי בשביל להסתכל אליו יותר טוב. "איך אתה?" רפאל מתרומם טיפה ונשען על גב המיטה.
הוא משחרר את ידינו ושמם את ידו על לחי במקום. "עכשיו יותר טוב,מיו אנג'לו" אני מחייכת חיוך קטן ומנסה בכל כוחי לא להסתכל על זרועו החבושה.
זה מזכיר לי ימים לא טובים מהילדות שלי.
"כמה זמן ישנתי?" התרוממתי לישיבה. "שבע שעות" לחשתי. רפאל עביר את ידו בשערו. "ואת? את היית פה כל הזמן הזה?" אני מהנהנת ומעבירה את שערי מאחורי אוזני.
רפאל בולע רוק ומבטו נראה שונה פתאום כאילו הוא רוצה לעשות לי משהו.
עשיתי משהו לא בסדר ?
למה הוא מסתכל עלי ככה?
"למה?" לחש.
"למה,מה?"
"למה היית פה כל הזמן הזה?"
אני בעצמי לא יודעת.
"אממ... פחדתי. פחדתי שיקרה לך משהו" שפשפתי את מצחי והתחלתי להרגיש כבר לא בנוח.
רפאל מסתכל על זרועו הפצועה ואז אלי.
"את מפחדת מדם?" עיני נפערו משאלה שלו.
אני לא הולכת לספר לו למה אני לא יכולה לראות דם.
"אפשר לא לדבר על זה?" שאלתי בלחישה והורדתי את מבטי אל ידי.
"אני אתן לך לנוח עכשיו" אני מתרחק ממנו ויורדת מהמיטה כשאני מגיע לדלת,רפאל קורא בשמי וגורם לי לעצור. "את יכולה להישאר פה אם את רוצה" אני נושכת את שפתי התחתונה אך עדיין לא מסתובבת אליו. "לילה טוב,רפאל" לחשתי ויצאתי מחדר.
רפאל
פאק איזה חרא זה להיות על כדורים. אני חייב לחזור לעבוד,אני יודע את זה שפיירו לא מסתדר בלעדי. הוא אף פעם לא רצה להיות הקאפו של הפמיליה.
אח שלי ואני בכלל לא היינו דומים,הוא כן אהבה להרוג אך הוא היה שונה ממני בהרבה דברים.
ועכשיו אנחנו במלחמה עם פלורידה אז הכל הבלאגן נופל עליו בגלל שאני פאקינג פצוע והוא לא נותן לי לצאת מהבית.
"אולי תפסיק כבר לזוז" אומר פיירו בכעס ונוצץ בי מבט.
"חרא. אני חייב לחזור לעבוד,אני כבר ימים שוכב פה! ופאקינג בגלל זה דחינו את מסיבת האירוסין שלי." פיירו מגלגל עיניים ולוגם מהוויסקי שלו.
"הכל בשליטה. אתה לא יכול לסמוך עליי?"
"לא" אני עונה בכעס.
פיירו צוחק ומשלב את זרועותיו.
"אתה מכור." הוא אומר.
כן אני אוהב לעבודה ואני אוהב שיש לי כוח,זה נותן לי להרגיש בחיים ולא כמו עכשיו שאני מרגיש כמו מת.
"דריה,לא מטפלת בך מספיק?" הוא מצחקק לו,שולף את הסכין ולשחק איתה בין אצבעותיו.
דריה לא התקרבה לחדר שלי כבר שלושה ימים. אמרתי לאמנדה לקרוא לה אך היא אמרה שדריה לא רוצה לבוא לראות אותי.
אז ניסיתי לברר את עניין והלכתי אל החדר שלה אך היא לא פתחה את הדלת או ענתה לי ואני מנסה להבין למה.
"היא לא יוצאת מהחדר שלה" פיירו מהנהן ומניח את הכוס שלו על השידה שלי. "מה עשית?"
אני מרים גבה לעברו.
למה הוא פאקינג חושב שעשיתי משהו,חוץ מללכת לדפוק לה בדלת ולנסות לראות אותה,לא עשיתי כלום.
אני מנסה לחשוב מה קרה בימים האחרונים.
זה חייב להיות מתי שלא הייתי בבית.
אולי ביום שמרי הייתה פה?
אין מצב שהיא אמרה לה ששכבנו נכון? כי אם כן,זה לא היה טוב בכלל.
"לא עשיתי כלום" עניתי בכעס.
פיירו משך בכתפיו וקם מהמיטה. "טוב אחי יקר,אני חייב לזוז. נדבר יותר מאוחר" אמר ויצא מחדר.
מה אני הולך לעשות עכשיו עם דריה,לעזאזל?
YOU ARE READING
צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.
Romanceדריה נולדה למשפחה ארוסה. אמא שלה ברחה שהיא ואחי התאום היו בני שלוש ואבא שלהם הוא היה מכור לסמים ואלכוהול. החולם של דריה ושל אחי זה לברוח מהחיים אלו. באחד הלילות הלהקה שלהם מופיעה באחד המועדונים הכי חשובים בלאס וגאס. סוכן בשם ג׳ק מורני ראה אותם וי...
