צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 38

דריה

למה הוא חייב להיות כל כך עקשן?
מה הוא לא מבין,אני לא מוכנה להיות אמא עכשיו.
יש לי עוד כל כך הרבה דברים לעשות ואני רוצה לחיות את החיים שלי כמו שאני רוצה,אני לא צריכה שעוד מישהו יגיד לי מה לעשות בחיים האלו.
רפאל צריך להבין שזה לא החיים שאני רגילה אליהם,אני פאקינג כוכבת רוק.
אני לא מישהי שמחכה כל היום בבית ואני יטפל בילדים שלנו,כאילו אני צריכה להיות אישה יפה ולסתום את הפה שלי.
בולשיט!
אם אני ‏ארצה להיות אמא אני אחליט מתי זה יקרה לא הוא, זה הגוף שלי.
אני מתיישבת על המיטה ונשכבת על המזרן ומסתכלת על התקרה שמעלי.
מה אני אמורה לעשות עכשיו?
רפאל נכנס אל חדר שידיו בכיסים של המכנס שלו ופשוט מסתכל עלי.
"מה אתה רוצה?" אני מרגישה שהכעס שלי נבנה מחדש.
"לדבר"
אין לי עצבים לדיבורים עכשיו אבל אני רואה שהוא ‏משתדל מאוד.
אני מתיישבת בחזרה ומפנה לו מקום.
רפאל מתיישב,שם את כפות ידיו על ברכיו ומסתכל על הרצפה.
"מה קרה בעבר שלך,מיו אנג'לו?" לחש.
רפאל הרים את מבטו אלי ומבטו נראה לא ברור,כאילו הוא חושש.
"אני לא רוצה לדבר על זה"
רפאל תפס את ידייה,הניח אותם על חזהו ורכן אלי. "אני בעלך,מיו אנג'לו. בבקשה אל תסתירי ממני דברים. אני מנסה להבין מה הבעיה כאן. למה את לא רוצה ילדים או מה את כן רוצה"
הוא צודק אני באמת חייבת לו הסברים אך גם הוא חייב להגיד לי למה אני לא יכולה להופיע שוב.
"בסדר. אבל גם אתה חייב לי הסברים" רפאל הנהן ומשך אותי אליו.
"זה התחיל כשהייתי בת חמש,אבא שלי התחיל לשתות ואחרי כמה זמן הוא ‏התמכר לקוקאין.
כשהוא היה חוזר הביתה,הוא היה תמיד עצבני או לא מבין למה אמא שלנו עזבה את הבית. אמא שלי עזבה אותנו כשאני וטום היינו קטנים מאוד,אני לא זוכרת הרבה ממנה אז זה לא כזה חשוב עכשיו, אבל מה שכן היא אכן אשמה בכל, אבא שלי היה מטורף אליה ורק בגללה התחיל כל הבלגן בחיים שלי." נשמתי עמוק ושפשפתי את ידייה.
"כשהייתי בת עשר,אבא שלי חזר הביתה שיכור מאוד. טום בדיוק חזר הביתה מדור ואני הייתי עדיין אצל מילי. כשחזרתי מצאתי את טום ‏מוכה על ידי אבא שלי,היה כל כך הרבה דם שפשוט לא ידעתי מה לעשות באותו שנייה.
אבל כשראיתי בקבוק בירה על השולחן,לקחתי אותו בלי לחשוב והטחתי אותו בראשו של אבא שלי. הוא התעלף מהמכה וגם בגלל שהוא היה שיכור מאוד." הרמתי את מבטי אל רפאל וראיתי שהוא מרוכז מאוד בי.
דמעות עמדו בעיניה שהתחלתי לספר את החלק הבא.
"טום היה מעולף לגמרי,כימעט מת‏.
הצלעות שלו היו שבורות,יד שבורה ורגל. כל הפרצוף שלו היה נפוח ומלא בדם מכל המכות שאבא שלי נתן לו. הזמנתי אמבולנס והגענו לבית החולים.
טום היה ‏מאושפז חמישה חודשים כי הוא היה ‏בקומה,אני כמעט ‏איבדתי את הבנאדם הכי חשוב בחיים שלי ואת החצי השני שלי. וכל זה רק בגלל שטום לא היה כסף לתת לאבא שלנו. ‏ניסינו אז לברוח מאבא שלי אבל לא הצלחנו, ‏הופיע בבית החולים מסודר ונקי כאילו לא קרה כלום והתחיל להמציא סיפור על זה שטום רב מכות עם כמה ילדים מבית הספר ובגלל זה הוא הגיע למצב הזה. ‏אני ניסיתי להגיד שזה לא נכון אבל אף אחד לא יאמין לי כי הייתי קטנה" הדמעות פשוט זרמו מעיניי ולא יכולתי לעצור אותן.
רפאל חפן את לחיי ונגב את הדמעות שלי.
"את לא חייבת להמשיך,מיו אנג'לו. אני מבין" ענענתי את ראשי.
"לא. זה בסדר,אתה חייב לדעת"
רפאל נשק את מצחי ומלטף את גבי.
"בגלל שטום לא היה בבית אז אני הייתי שק חבטות של ניק, ‏העדפתי שהוא ירביץ לי ורק לא יגע שוב בטום. לא חזרתי לבית הספר כמה חודשים בגלל כל המכות שהוא נתן לי. כשהגעתי לגיל 11 התאהבתי במוזיקה, תמיד היה לי חולשה למוזיקה היא ‏נתנה לי אפשרות לברוח לעולם אחר למקום שרק אני יכולה לעשות מה שבא לי. ‏כשהייתי כותבת הייתי מתנתקת את עצמי מכל מה שהיה מסביבי,זה גרם לי לאושר ובאמת לאהוב משהו בחיים ‏העלובים שהיו לי. ‏שהקמנו את הלהקה זה היה היום הכי מרגש בחיים שלי,לטום יש קול מדהים אך הוא היה מוכשר יותר עם הגיטרה שלו ולי היה את הקול."
"באחד הערבים שישבתי לנגן בסלון והייתי דפיקה חזקה על הדלת,פתחתי אותה ועמדו שם חמישיה גברים שלבשו חליפות שחורות. הם היו אנשי מאפיה והם היו ‏שייכים לאבא שלך. הם נכנסו אל הבית ודחפו אותי על הדרך. ‏ניק בדיוק יצא מהשירותים כשאחד הבחורים ‏הצמיד אותו על הקיר ואיים עליו באקדח מתחת לסנטר שלו. ניק היה חייב לכם הרבה מאוד כסף באותו תקופה ואני בכלל לא ידעתי על זה עד המקרה הזה. ‏הם איימו על חיי ועל חיו של אחי אם הוא לא יחזיר את הכסף שהוא חייב. אבל המשפט שהוא אמר לבחור שבר אותי לחתיכות. ׳תהרוג אותם הם גם כך חסרי ‏תעלת׳ הוא פשוט צחק בקול כאילו אנחנו לא הילדים שלו"
רפאל משך אותי בשביל שאני ישב על ברכיו,
"אני כל כך מצטער,מיו אנג'לו" לחש באוזני.
"זה בסדר"
"לא זה לא. אבא שלך היה בן זונה וחרא של בן אדם. ‏אם אני הייתי שם באותו התקופה הייתי שורף אותו חי" חיוך קטן עלה על שפתיי.
אני פשוט לא עדיין קולטת את זה שאני ‏נשואה לקאפו של לאס וגאס,לבן אדם שאבא שלי היה חייב לו כל כך הרבה כסף.
זה פשוט לא נתפס ולא נדבר על זה שאני ‏פאקינג מאוהבת בו.
"רפאל אני ‏מצטערת,אבל אני לא ‏בנויה עכשיו ללדת תינוק. אני צריכה עוד זמן" רפאל נישק את שפתיי נשיקה עדינה ואמר.
"אני מבין. ‏ובקשר לזה שאת רוצה לחזור להופיע שוב. אני צריך לבדוק עוד כמה דברים ואני אחזיר לך תשובה,טוב?"
סגרתי את הרווח בינינו, לפני שהוא הספיק לומר עוד מילה. שפתיי התנגשו בשפתיו והפלתי אותו על המזרן. ידיי חפנו את שערו. לשונו רקדה עם לשוני בחן ובדחיפות, המיסה אותי ברכות שלה שהייתה מנוגדת להכוונה התקיפה שלו. חשתי כל תנועה של לשונו פוגעת בכל נקודה רגישה בגופי.
התנתקתי לשנייה והבטתי לתוך עיניו.
"תודה שאתה מבין,זה באמת חשוב לי מאוד" רפאל תפס בעורפי וקירב אותי שוב לשפתיו.
"אני אעשה הכל בשבילך,מיו אנג'לו"