צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 35

רפאל

"אל תחשוב על זה,פיירו" פיירו מדליק סיגריה חדשה ושואף ממנה ארוכות. "אני לא יודע על מה אתה מדבר,אחי" הוא אומר בזלזול.
פיירו בחיים לא זלזל בי,זה מתחיל לעלות לי על עצבים.
אחי ‏השתנה מאז שהוא שמע שיסמין הפילה את התינוק.
זה דפק לו את השכל.
"‏אני לא ‏עיוור. רואים איך את מסתכל על,מילי" פיירו זורק את הסיגריה על האדמה ו‏דורך עליה. "אז? מה זה ‏ ‏עניינך?" הוא בא להדליק עוד סיגריה אך אני תפסתי אותה ומעכתי אותה בידי.
"זה מספיק!" פיירו מרים לעברי גבה ומשלב את זרועותיו על חזהו.
"‏למה מה תעשה לי? תהרוג אותי? ‏קדימה בוא נראה אותך"
אין לי כוח לשטויות שלו.
אני מסתובב וחוזר אל אישתי משהו שבאמת מעניין אותי עכשיו.
פיירו הולך אחרי עד שאנחנו מגיעים לסלון,חברי הלהקה של דריה יושבים על הספה,דירה ומילי עומדות מולם.
אני מניח את ידיי על מותניה של דריה ומושך אותה אלי.
פיירו מתקרב אל מילי ואני שולח לעברו מבט מזהיר.
הוא פשוט יהרוג אותי.
אחי לא ‏מתאהב,הוא מזיין ואם הוא יצליח לזיין את ‏החברה הכי טובה של אישתי,אני יהרוג אותו כי הוא ישבור לה את הלב ואני אוכל את כל החרא שהוא ‏יצר מדירה.
"איך הוא מעז לא להזמין אותי לחתונה שלו?!" הקול הזה.
למה היא פה?
פיירו מסתכל עלי וקופא.
קמילה נכנסת אל הסלון נראית כועסת מאוד, ‏בצדק לא הזמנתי אותה לחתונה שלי.
אבל ‏היא לא הייתה אמורה לחזור היה לנו הסכם.
איך אף אחד מחיילים שלי לא אמר לי שהיא באה לפה?!
"רפאל,אתה מוכן להסביר לי מה קורה פה?" אני מעביר את ידי בשערי ומתקדם אל דריה אך היא מרימה את ידה ועוצרת בעדי.
אל תעשי את זה,מיו אנג'לו.
דריה נראית ‏מאוכזבת מאוד כי לא ספרתי לה עוד משהו אלי.
אני לא אוהב את המבט הזה על ‏ ‏פניה. "דבר"
"דריה, ‏תכירי את אחותי הקטנה"
עיניה של דריה נפערות והיא מביטה שוב באחותי.
"את אחות שלהם?" שואלת מילי.
קמילה מהנהנת בהתרגשות.
בזווית עין אני רואה את טום מתקדם אל דריה,עד שהוא נעמד מאחוריה ושם את ידו על מותנה של אישתי.
"אני צריכה האוויר" דריה נעלמת מהסלון שטום ממש ‏מאחורה.
אני תופס בזרועה של אחותי ומסובב אותה אלי.
"מה את עושה פה,קמילה?" אני שואל בכעס.
"שלום גם לך אחי. פיירו גם אתה פה,היי!" קמילה דוחף אותי ורצה אל זרועותיו של פיירו.
"קימי,את אומרה להיות בלונדון. לא פה" אומר לה פיירו.
קמילה עושה פרצוף חמוץ ושולחת להעביר מבט מתעב.
למה כולם שונאים אותי היום?
אני עוד אמור ‏לטוס היום בערב לירח הדבש שלי עם דריה,אך כל היום הזה ‏רק מתחרבן יותר.
"את ‏פאקינג אמורה להיות בלימודים בלונדון. היה לנו הסכם. את יוצאת מהמאפיה והולכת ללמוד. זה מה שרצית!" אני מרים את קולי.
קמילה מסתובבת בחזרה אלי ומשלבת את זרועותיה על חזה.
"זה לא משנה עכשיו! ‏למה לעזאזל לא הזמנת אותי לחתונה שלך! אה,ולמה רוקס-מייק היו פה בכלל?!"
הילדה הזאת תהרוג אותי!
אני לא מאמין שאישתי בגיל שלה.
"דריה היא אישתי,קמילה" נאנחתי.
עיניה נפערו וצרחה נפלט מהפה שלה.
"‏פאקינג לא נכון! דריה מוריס היא גיסתי!! שאני אמות עכשיו!! איך זה קרה לעזאזל?!"
את לא באמת רוצה לדעת, ‏תאמיני לי.
קמילה צורחת וקופצת בהתרגשות.
פיירו מענען בראשו ‏ונראה משועשע. "היא כזאת ילדה" הוא אומר.
קמילה מסתובבת אליו במהירות והיא מביטה בו בכעס. "אני לא ילדה! תפסיק!"
"את בהחלט כן" פיירו מעצבן אותה עוד יותר.
‏היא מתחילה לצעוק עליו שוב אך לפיירו נמרח חיוך גדול על שפתיו.
‏טוב לפחות היא גורמת לו לחייך.
אני עוזב אותם לבד והולך לחפש את דריה.