צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 14

רפאל

הלכתי למועדון החשפנות שלי,סלי. בזמן שאני מחכה עד ש‏יסמין תסיים עם איזה לקוח שלנו.
אני יושב בחדר הקבוע שלי ולידי שתי זונות.
אצבעה של הבלונדינית טיילה לאורך הזרוע שלי, עיניה החומות ברקו בהזמנה, והיא ליקקה את שפתה התחתונה. "איפה אתה רוצה אותי היום,קאפו?" את לא ‏תוכלי להתמודד עם מה שאני מעוניין בו.
למרות השמלה הקצרה שלבשה והמילים המרמזות שלה, היא נראתה כמו הטיפוס שמצפה שאני יהיה אכזרי אליה במיטה.
אך לא הלילה היה לי דברים חשובים יותר ‏לטפל בהם.
כן זיינתי כמה זונות במועדון שלי אך רק זונות מסוג מיוחד.
בלי נשיקות. בלי מגע פנים אל פנים. יש זונות שתמיד מסכימות אך יש כאלה שמנסות לשנות את המצב באמצע, מאלצות אותי לעצור ולהעיף אותן ממני.
אין לי סבלנות לאנשים שלא מסוגלים לקיים הסכם פשוט.
כך שני הצדדים ידעו למה לצפות. הבלונדינית לא עמדה להצטרף לרשימה.
היה לי בראש רק בלונדינית אחת. "לא הערב" ערבלתי את הקרח בכוס שלי. "אתה בטוח שאתה לא רוצה אולי מציצה?"
עכשיו אצבע שלה ‏טיילה אל הזקפא שלי.
אני מרים את עיני אל רודריגו. שנשען על הקיר עם ‏זרועות משולבות על חזהו. עיניה של הבלונדינית עוקבות אחרי עיני."גם הוא יכול להצטרף." הבלונדינית התקרבה עוד, עד שהציצים שלה נגעו בזרועי. "לא אכפת לי."
"גם לי לא," צייצה הזונה, ברונטית קטנטנה ששמרה על שתיקה עד לרגע זה, אבל מדדה אותי בעיניה כאילו הייתי סטייק עסיסי מהרגע שבו נכנסתי אל החדר. "טיטי ואני עושות הכל יחד." הרמיזה שלה לא הייתה יכולה להיות ברורה יותר גם אם הייתה מקעקעת אותה על המחשוף שלה.
רוב הבחורים היו קופצים על ההזדמנות, אבל אני כבר השתעממתי מהשיחה.
לא היה דבר שדחה אותי יותר מנואשות, והיא נרפה מהן חזק יותר מהבושם שלהן. לא טרחתי לענות. במקום זאת, עיניי מצאו את עיניו של רודריגו. "הגיע הזמן לזוז" רודריגו אוחז בזרועה של הבלונדינית ואז של ברונטית.
מושך אותן עד שהן כבר לא בחדר יותר.
"מה קורה?" רודריגו שאל והתיישב בספה לידי.
"יסמין בהריון" עיניו של רודריגו נפרעו מהלם. "אל תגיד לי שזה מי..."
"פיירו. כן" השלמתי אותו.
"פאק." הוא ממלמל.
"אז מה אתה הולך לעשות?" אני שותה את הנוזל החריף ומסתכל אליו. "‏להכריח אותה להפיל אותו"
רודריגו מהנהן ומוזג לעצמו כוסית.
"פיירו יודע?"
"לא. והוא גם לא ידע מזה. זה ברור?" הוא מהנהן שוב ושותה מהכוס.
אחרי כמה דקות יסמין נכנסת לחדר לבושה בתלבושת החשפנית שלה ועם סיגריה בין שפתייה.
היא נראית מסוממת ומוזנחת.
אין מצב שאני נותן לה ללדת את הילד של פיירו.
רודריגו קם מהספה ותופס בזרועה של יסמין,ומושיב אותה על הכסא שמולי.
"את הולכת להפיל את הילד הזה" יסמין לוקחת שאכטה מהסיגריה שלה. "אני רוצה משהו בתמורה" אף אחד לא מבקש ממני טובות,היא מרשה לעצמה יותר מדי.
אבל בגלל שאני רוצה ‏להיפטר מהתינוק הזה ולא לראות אותה יותר בחיים שלי היא תקבל מה שהיא רוצה. "דברי" היא מועכת את הסיגריה שלה על השולחן וחוזרת להסתכל עלי.
"אני רוצה 20 חבילות של קוקאין וחמש מאות אלף דולר." אני נשען לאחור ומהנהן.
"קבלת"
"מחר את הולכת למרפאה ומפילה אותו. ואם פיירו מגיע אליך את אומרת שלא רצית אותו" יסמין מגחכת ומדליק עוד סיגריה. "אני באמת לא רוצה אותו"
"רודריגו" אני אומר.
רודריגו מתקדם ליסמין ותופס שוב בזרועה. "ויסמין. אל תעזי לחזור לפה שוב" היא מהנהנת ויוצאת מהחדר.
לפחות בעיה אחת פתרתי.
עכשיו נשאר לי לגרום לדריה להפסיק לשנוא אותי ואז לאהוב אותי.
אין לי מושג איך עושים את זה והבעיה שגם אני לא יודע בכלל אם אני מאוהב בה, מה שלא כנראה.
אבל אני כן נמשך אליה זה בטוח.
בעצם מה שצריך יותר מזה?