צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 7

רפאל

אח שלה פשוט עושה לי עבודה קלה מידי.
אני יודע שאמרתי שהיא צעירה מדי בשבילי ושאני לא יכול לקבל אותה.
אבל אני רוצה ועם אני רוצה משהו אני מקבל אותו.
ברגע שהיא הייתה בין ‏זרועותי ידעתי מיד שהיא חייבת להיות שייכת לי.
וקולה...
פאקינג קולה המדהים הזה חייבת להיות שלי.
היא כולה שלי ואבל היא עדיין לא יודעת את זה.
הבחורה הזאת ‏הפכה את עולמי ברגע ששמעתי את קולה.
עברו להם שש שנים ועד עכשיו אני לא הולך לוותר עליה.
אני יודע שאני ‏אגואיסט ולא ‏מתחשב. אבל אני חייב אותה,אני חייב שהיא תהיה אשתי ולא תזוז ממי.
ככה אני יכול ‏להגן עליה.

עוד 20 דקות בדיוק היא אמורה להיכנס לחדר ישיבות שלי עם הסוכן שלה.
זה היה הרגע הכי מושלם בחיים שלי. בשבילה אני מאמין שפחות. היא אכן תשנא אותי אך לא אכפת לי.

פיירו נכנס לחדר בלי לדפוק על הדלת,מתיישב לידי.
"מה אתה מתכנן בדיוק?" שואל פיירו ומשעין את ראשו על ידו. "חכה ותראה" בזמן הזה אני בודקת את המיילים שלי בשביל לדעת עם הסחורה יגיע בשלום ללוס אנג׳לס. ‏בינתיים הכל נראה תקין.
דפקה על הדלת מסיחה דעתי.
אני סוגר את הטלפון ומניח אותו על השולחן. "יבוא" צועק פיירו והדלת נפתחת.
גבר ‏ג׳ינג׳י נכנס ראשון כשהוא לבוש בחליפה אפור.
הוא כנראה מרקוס,הסוכן של דריה.
אחריו נכנסת דריה לבושה במכנסי עור שחורים וחולצה בטן אפורה,כששערה גולש על שדייה. "שבו" אני אומר.
אחרי שהם יושבים ‏עורך דין שלי חוליו נכנס גם כן ונעמד לידי.
"תודה רבה שבאתם ‏בהתראה כל כך קצרה" פותח חוליו ומוצאי מתיק שלו את החוזה שלנו. "אני ‏מתאר לעצמי שאת אחותו של טום מוריס?" שואל חוליו את דריה.
דריה מסתכלת עלי וזרם חמים זורם בעורקי.
פאק,רק מבט אחד ממנה ואני גמור.
מה יש בבחורה הזאת?
"כן,זאת אני." דריה עונה אך לא מורידה ממני את עיניה. "אח שלך הכניס להריון את אחת הבנות של בכירים שלנו והוא צריך להיענש  על כך" אומר חוליו.
עיניה של דריה נפערות והיא מעיפה את מבטה אל חוליו. "עונש? איזה עונש?" חוליו מתיישב על הכיסא,מסדר את העניבה שלו ושולח לעברי מבט לאישור.
אני מהנהן לעברו בקצרה וחוזר להביט בדריה. "במקרים שלנו הוא יהיה חייב להתחתן איתה אבל בגלל שהוא לא שייך אלינו. זה עונש מוות" דריה קמה במהירות והטיחה את ידיה על השולחן. "מה?! רק בגלל שהזונה הזאת ‏מעריצה את אח שלי ו‏פתחה בשבילו את הרגליים הוא צריך למות?!" מרקוס מנסה להרגיע את דריה אך היא מעיפה ממנה את ידו.
בחורה קשוחה.
אני אוהב את זה.
"מס מוריס. תקשיבי אני יודע שאת נסערת עכשיו אבל נוכל—"
"נסערת? אני נראית לך נסערת?! ‏אני פאקינג רותחת!!" דריה מרימה את קולה ומביטה מבט רצחני לכיווני.
יש לה ‏אומץ.
היא יודעת טוב מאוד מי אני אך עדיין היא מרשה לעצמה להתעצבן עלי.
חוצפנית קטנה שלי.
"דריה. אולי תתני לו לסיים לדבר?" דריה נושמת עמוק ומתיישבת בחזרה על הכיסא שלה.
פיירו שולח לעברי מבט שאומר. ׳פאק,בן אדם. איזו בחורה׳ ‏ומוסיף חיוך זדוני.
"יש לנו הצעה בשבילך" חוליו ממשיך.
"אדון שלי ‏מציע לך הצעה. אבל כולנו נהיה צריכים להיות בחוץ שהוא ‏מציע לה אותו" מסביר חוליו.
דריה מהנהנת.
חוליו משאיר את החוזה על השולחן ויוצא החוצה עם מרקוס ופיירו.
שהדלת נסגרת ‏מאחוריהם, שקט ממלא את החדר.
מבטה של דריה ננעץ על החוזה שעל השולחן.
"תרימי את המבט שלך" אני דורש ממנה.
"אני לא ‏חיילת שלך" היא ענתה בלחש.
"אבל את ‏משלמת לי יפה על החובות של אבא שלך" דריה מרימה מיד את מבטה עלי ועיניה נפערות. "איך אתה—" 
"יודע? אני יודע הכל,מיו אנג'לו" אני עונה לה בקרירות.
"עכשיו יש לי ‏הצעה בשבילך. אם את רוצה שאח שלך יחיה והחובות של אבא שלך ימחקו,את תהיי צריכה..."
דריה משפשפת את ידה ומחכה שאני ימשיך. "להתחתן איתי" דריה קמה מהכיסא במהירות משגרם להכיסא ליפול על הרצפה. "מ-ה. מה? להתחתן איתך? למה? למה ‏דווקא אני?" דריה התחילה לרעוד ‏ולגמגם.
אני תופס בחוזה ומעביר אותו לצד שלה.
דריה מתקדמת לאט אל החוזה ומסתכלת עליו כאילו הוא הולך לשרוף אותה.
"אבל למה אני?" היא שואלת בקול רועד.
אני נשאר לשבת באדישות ולא מראה לה שום תגובה.
"כדאי לך לתת לי תשובה עד מחר. כי אין לי את כל היום בשבילך"
יש לי המון זמן בשבילה.
אבל היא צריכה לפחד ממני אני לא הולך להיות ‏סמרטוט שלה.
היא צריכה ‏לכבד אותי ולתת לכבוד ‏ראוי.
דריה מרימה את החוזה ומתחילה לקרוא אותו.
הידיים שלה רועדות ומבטה ‏אבוד לגמרי.
"למה?" היא לוחש ודמעה בוחרת מעיני.
יש לי ‏עז חזק לתפוס הפניה ‏ולנגב את ‏הדמעות שלה אך אני חייב ‏להישאר חזק ואדיש.