צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 57 -פרולוג

שנה לאחר מכן

דריה

"איפה הוא?"
"בחדר העבודה שלו" ענתה אמנדה והמשיכה ‏לערוך את השולחן.
יצאתי מחדר האוכל,עליתי לקומה השלישית, עד שהגעתי אל החדר העבודה.
הדלת הייתה פתוחה,נכנסתי פנימה ,ראיתי את רפאל יושב על הכורסא ועליו ישן הנסיך הקטן שלנו.
"עשית לי התקף לב" לחשתי בשביל לא ‏להעיר את אנטוניו.
להגיד לכם ‏את האמת אני רציתי בכלל שם אמריקאי אבל בעלי התעקש על שם איטלקי וכפי שאתם יודעות אני לא יכולה לעמוד בפניו, אז הסכמתי.
"סליחה,מיו אנג'לו" ישבתי על הכורסא מולם ופשוט הבטתי על הגברים שלי.
הם אהבה האמיתי שלי בחיים האלו.
"למה לא אמרת לי שאתה לוקח אותו?" רפאל גיחך,ניתק סוף סוף את מבטו מאנטוניו והסתכל עלי.
"כי רציתי קצת זמן ‏איכות עם הבן שלי" חייכתי חיוך קורן.
אני פשוט מאוהבת בו.
בן שלנו היום בן חמישה חודשים,הנסיך שלי גדל להיות גבר כמו אבא שלו.
"כולם כבר פה?" שאל.
"בינתיים רק פיירו וקמילה למטה. טום אמר שהם אמורים להיות פה פחות משעה" רפאל הנהן וחזר ללטף את גבו של אנטוניו.
התרוממתי,נעמדתי לידם וישבתי על הידית של הכורסא של רפאל.
רכנתי קדימה,נישקתי את מצחו של אנטוניו וליטפתי את שיערו השטני.
"מה איתי?" שאל רפאל בכעס.
‏התרוממתי טיפה ומיד נישקתי לשפתיו של רפאל.
רפאל חייך חיוך מרוצה.
"כמה שאתם נראים חמודים וכל זה,אבל הגיע הזמן לרדת ‏למטה" קול גורם לשנינו לסובב את ראשים שלנו אל לעבר הדלת.
פיירו נשען על המשקוף שמרוח חיוך על פניו.
"אתה צודק. אני צריכה גם להחליף ‏חיתול לאנטוניו" הרמתי את אנטוניו מחזהו של רפאל,משם הלכתי לכיוון הדלת כשרפאל הולך ממש מאחורי.
"כולם כבר למטה?" שאלתי את פיירו.
"כן. אבל אח שלך מחכה לך בחדר של אנטוניו" הודיתי לו וחלפתי על פניו.

‏כשהגעתי לחדר של אנטוניו ראיתי את טום עומד שגבו מופנה אלי ומסתכל דרך החלון.
‏טום כנראה שמע שנכנסתי כי הוא הסתובב אליי ונראה עצבני מאוד.
"למה אתה עצבני?" שאלתי כשהנחתי את אנטוניו על שידת החיתול והתחלתי להחליף לו.
"סתם, קמילה עצבנה אותי ישר ‏שנכנסתי לבית" חייכתי חיוך קטן,בזמן שאנטוניו תפס באצבע של טום עם ‏האצבעות הקטנות שלו.
"שמתי לב שאתם רבים הרבה כשאתה כל פעם בא ‏לבקר פה" טום גלגל עיניים ועברי ביד הפנויה שלו  בשערו.
"היא חושבת שהיא נסיכת המאפיה או משהו כזה,סתם מוזרה" צחקתי חזק כל כך.
כשאני חושבת על זה, הם ממש מתאימים להיות ביחד.
"‏אולי תתחילו לצאת וזהו" עיניו של טום נפערו וגם פיו.
"את משוגעת?! אני בחיים לא ‏יגע בה! ‏והיא גם בכלל לא הטעם שלי" את המשפט האחרון הוא מלמל.
כן בטח.
ממש לא הטעם שלו,אני מכירה אותו יותר מדי טוב, חבל שהוא משקר לעצמו.
"טוב, ‏מה שתגיד. אז איך זה להיות הסולן של ‏הלהקה"
"‏זה כיף והכל. אבל את חסרה לנו מאוד" אני מהנהנת.
‏כשהייתי בהיריון עם אנטוניו ‏רפאל ואני הסכמנו ‏שאני אוכל להמשיך להופיע עד שהראו לי את הבטן ומשם אני ינוח.
‏כשזה קרה טום הפך להיות שוב הסולן של הלהקה והפעם זה יהיה לתמיד כי אחרי שאנטוניו נולד לא יכולתי לעזוב את הנסיך הקטן שלי בלי אמא.
וגם הגעתי לשלב בחיים שאני אוהבת להיות עם המשפחה הקטנה שלי ופשוט לא הייתי מסוגלת ‏להמשיך להיות זמרת אבל אני שמחה שאח שלי החליף אותי.
"מתי אתם יוצאים לסביבו הופעות?"
"פחות מחודש" אני מרימה את אנטוניו והוא פולט צליל חמוד.
יפה של אמא שלו.
נישקתי למצחו הקטן והוא חייך אליי.
אמא אני אמות על הדבר הזה!
"מה אם הקטנצ׳יק?" טום ליטף את השיער של אנטוניו.
"הוא בריא זה הכי חשוב" אני מחייכת עליו.
"מי היה מאמין שאת תהיי אמא,אהה" צחקתי.
"כן. אני עד עכשיו לא קולטת את זה"
"אתם מוכנים?" רפאל נכנס אל החדר,הצמיד נשיקה על שפתיי ולקח את אנטוניו מידיי.
"כן. בואו נלך לאכול"