פרק 12

1.2K 54 0
                                    


דריה

כל הגברים אותו דבר,את רק מחליפה חולצה בלי כלום מתחת והוא כבר נהיה חרמן.
היה אפשר לראות מצויין את החבר שלו דרך המכנסיים אני לא יגיד שזה לא עשה לי משהו. זה אכן כן, גם אני בן אדם אחרי הכל.
אוקי,אני חושבת שהגיע הזמן להתקלח כי אני באמת עכשיו  מתחילה להיות רטובה מאוד שם למטה.
ולמה?
אין לי ‏פאקינג מושג.
אולי ‏מפני שאת ‏מדמיינת את רפאל  בלי חולצה.
לא. לא. פשוט,לא.
אני מנענעת את ראשי ונכנסת לחדר הרחצה.
אני פותחת את המים בשביל ‏ ש‏אמבטיה ‏תתמלא.
בינתיים אני נשענת על השיש ולוקחת את הטלפון שלי ‏מליד הכיור.
פותחת אותו ורואה שיש לי הודעות מטום.

טום:מה קורה?
טום: הכל טוב?
טום:למה את לא עונה?!
טום:אני נשבע לךאם את לא תעני לי בשעות הקרובות אני תופס טיסה ובא אליך!

אני מגחכת וכותבת לו בחזרה.

דריה: הייתי בספרייה הכל היום. הטלפון שלי היה בחדר הוא לא היה איתי.

‏מופיעות שלושה נקודות על המסך ואז נעלמות ואז מופיעות שוב.

טום: טוב לדעת שאת בחיים. איך את חוץ מזה?

דריה: אני בסדר,קצת משעמם פה אבל הכל טוב בינתיים.

טום: אני מבין שלא יוצא לך לראות אותו הרבה.

דריה: לא. אבל אני רק יומיים פה,בוא נראה מה יהיה.

טום: טוב לפחות נראה אותך בעוד שלושה שבועות.

דריה: כן לפחות זה. אני אדבר איתך. נכנסתלהתקלח. אוהבת.

טום: ‏אוהב ומתגעגע המון.

אני סוגרת את הטלפון ומניח אותו בחזרה על השיש.
פושטת את החולצה שלי ושמה אותה גם על השיש כי היא עדיין חדשה.
אני נכנסת למים החמים ועוצמת עיניים.
יכול להיות שיהיה לי טוב פה?
כן משעמם פה בינתיים בטירוף ואני מתה לצאת החוצה כמו פעם אך רפאל לא ‏יתן לי.
נאנחתי וצללתי לתוך המים,אחרי כמה שניות אני עולה שוב למעלה.
אני נשענת לאחור וחושבת מה אני יכולה לעשות מחר.
אולי אני ‏ייצא קצת לגינה?
או שאני אמשיך לחקות את האחוזה הזאת.
מחר יום שבת וממה שהבנתי מאמנדה רפאל נשאר בבית ועובד במשרד שלו.
אז מחר אין לי בית ריק.

צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.Where stories live. Discover now