צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 49

רפאל
"למה בן זונה הזה לא יוצא כבר?" פיירו ממלמל לידי.
אנחנו כבר חמש שעות מחכים במכונית מול הטירה של גיירמו,הוא היה אמור לצאת היום בשלוש אבל זה לא קרה.
חמישה ‏פאקינג ימים,דריה נמצאת שם ועדיין לא שמעתי כלום מגיירמו.
"תמשיך ‏לצפות על החיילים שלו" עניתי.
פיירו מעביר את הסכין בין אצבעותיו ומסתכל דרך החלון.

אחרי כמה דקות,הטלפון שלי מצפצף,אני פותח אותו ורואה שדריה התחילה לזוז.
אחרי 10 דקות בדיוק רכב שחור יוצא
בין השערים הגדולים ודריה בתוכו.
"רפאל..."
"סע אחריו עכשיו ואני הודיע לרודריגו" פיירו מתחיל לנסוע אחרי המכונית במהירות ואני מתקשר לרודריגו.
"סע בצד ‏השמאלי של המכונית ואנחנו נסגור אותו מימין" אני שואג על רודריגו.
"מיד" הוא מנתק.
פיירו עובר בין המכוניות עד שאנחנו מגיעים אל המכונית,‏לפתע אחד החלונות נפתח,חייל יוצא ממנו והוא מתחיל לירות ‏עלינו.
אני פותח את החלון שלי ופוגע לו בין העיניים,החייל עף מהחלון ונשמע צרחה ברקע.
מיו אנג'לו,זאת בהחלט היא.

🎼🎼🎼🎼🎼🎼
דריה

עוד יום משעמם בחדר,לא ראיתי את גיירמו כבר שלושה ימים מאז שהוא היה בחדר שלי.
יש לי הרגשה שהוא מנסה להתחמק ממני.
אבל לי זה לא ‏אכפת אני רק רוצה לעוף מפה כבר.
משעמם פה ‏בטירוף אין לי את המחברת שלי אין לי את הגיטרה שלי ואני משתגעת כאן.
הדלת נפתחת פתאום בחוזקה,חייל גבוה ושריר עמד שם.
"קומי" הוא מצווה.
אני לא קמתי.
מה זה עכשיו?
למה הוא כל כך מפחיד?!
החייל מתקדם אלי,אוחז בזרועי ומושך אותי אל מחוץ לחדר.
"היי! תשחרר אותי!!" אני מנסה למשוך את ‏הזרוע שלי מידו אך הוא חזק מדי.
"אתה שומע אותי בכלל?!" צרחתי עליו.
פתאום הוא מקרב אותי אל פניו ובל פיו מסריח ברמות,איכס בא לי ‏להקיא.
"‏כדאי לך לסתום את הפה" הוא אומר בזעם.
אני סותמת ונותנת לו למשוך אותי,עד שאנחנו מגיעים למכונית שחורה.
הוא דוחף אותי אל לתוך המושב האחורי,אני מניחה את ידיי על הריפוד בשביל לבלום את הנפילה.
בן זונה!
זה כאב!
החייל טורק את הדלת שלי ומתיישב במושב הקדמי עם עוד חייל.
‏לאחר כמה שניות,נכנסים עוד שתי חיילים אל המושב האחורי ומאלצים אותי לשבת באמצע.
למה הם כל כך מסריחים,אף איזה סירחון.
אני שמה את כף ידי על אפי ועוצמת עיניים.
אחד החיילים מגחך פתאום ו‏מצביע עליי.
"כנראה של נסיכה פה ‏מפריע הריח" החיילים צוחקים ולי בא להרוג את כולם פה.
כשאנחנו יוצאים משערים הגדולים,הבטן שלי פתאום צונחת.
יש לי הרגש לא טובה בכלל.
"אני מקווה שהיית פעם ‏באיטליה" אומר החייל שיושב לידי.
"למה?" לחשתי.
הייתי שם ‏אבל רק לכמה ימים בגלל סיבוב ההופעות שהיה לי שם.
"אנחנו לוקחים אותך לשם"
מה?!
לא,לא!
אני חייבת לחזור ‏לניו-יורק לא לטוס פאקינג לאיטליה!
למה שגיירמו יקח אותי לשם?
אני באה לענות לו אך החייל ‏מלפנים צועק עליי.
"‏תסתמי!"
‏הלוואי שתמות,אני מאחלת לו בראש.

אנחנו ממשיכים לנסוע בין המכוניות עד ‏הנהג אומר שעוקבים אחרינו.
החייל מקדימה פותח את החלון ומתחיל לירות על המכונית שמתקרבת אלינו,אך שהחלון נפתח שם,זרוע יוצאת ממנה ואוחזת באקדח.
היורה פוגע בול בחייל החצוף,צרחה נפלטת מפי.
אך מראשי עובר המחשב שזה כל כך מגיע לו.
אבל הלב שלי הולם חזק מרוב פחד.
מי זה עכשיו?!
"תורידי את הראש" החייל משמאלי מניח יד על ראשי ומוריד לי אותו עד לברכיים.
אני מוסיפה גם את ידייה מעל ראש ועוצמת עיניים.
בבקשה שזה יגמר,בבקשה שזה יגמר.
אני ממלמלת לעצמי במהירות.
עוד יריות נשמעות בחוץ,המכונית פתאום נעצרת ואני תופס מהר ‏במושבים מקדימה בשביל לא לעוף.
"תישארי כאן!" מצווה אחד החיילים.
אני מהנהנת, ‏תאמין לי שממש לא התכוונתי לצאת.
‏שלושת החיילים יוצאים מהרכב ומולם נעצרים שתי מכוניות ‏כסופות.
‏מהמכונית הראשונה יוצאים שתי חיילים ואז משהו שאני ‏מזהה.
רודריגו.
הוא שולף את האקדח שלו ומתחיל לירות בחיילים של גיירמו.
החיילים של גיירמו,רצים אל מאחורי המכונית שלנו,כשאני עדיין בתוכה אך פתאום היריות נפסקות.
"תעצרו מיד!!" קול גברי שאני בחיים לא ‏קח אותו,צועק.
אני מרימה את מבטי,רפאל יוצא מהרכב שלו ולבוש כולו בשחור.
חיוך דבילי נמרח על שפתיי,אני לא מאמינה שהוא באמת בא.
רפאל שולף את האקדח שלו ויורה בגלגלים של המכונית שאני נמצאת בה.
היא מתחילה לשקוע,כשאני אוחזת חזק במושב מקדימה.
מה הוא עושה,לעזעזל?!
‏ולמה הוא נראה כל כך מושך שהוא מחזיק אקדח?!
לא ‏תצאי מזה דריה את אמורה לכעוס אליו!
בגללו את פה!
צרחת כאב נשמע מאחורי,אני מסובבת את ראשי ורואה דרך החלון את פיירו שסף את הגרון של אחד החיילים,באכזריות שכל הדם שלו התיז על כל החלון.
זה סיוט שלא יעזוב אותי לכל החיים.
בחילה נוראית עלתה בגרוני,שמתי את כף ידי על פי בשביל לא להקיא פה.
הו אלוהים,זה כל כך נורא.
פתאום רודריגו מופיע בצד השני של הרכב וירה על שני החיילים אחרים.
שקט השתחרר,פתאום היה לי קשה לנשום.
זה מה שהוא עושה ביום יום שלו?
וככה הוא חזר אלי הבית?!
אלוהים!!

הדלת נפתחת,פיירו מושיט לי את ידו אך אני רק מסתכל על הידו שמלאה בדם.
גופי רועד מרוב פחדת ואני לא מסוגלת להגיב.
"דירה?"
אני לא מגיבה אך עדיין מסתכל על הדם.
אני מרגישה פתאום כפות ידיי גדולות אוחזות בזרועותי מאחור.
אני ‏ניתרעת ישר ומנסה להשתחרר מהן.
"לא! עזוב אותי!! עזוב אותי עכשיו!" אני צוחקת מכל הלב ודמעות פורצות מעיניי.
הוא לא משחרר אותי,אך מושך אותי אל מחוץ למכונית כשאני צמודה אל חזהו.
"תעזוב אותי" אני בועטת ברגליו ושורטת את זרועותיו.
אני לא מוכנה לחזור איתו,אין מצב.
אני שונאת אותו!!
"מיו אנג'לו,זה אני" רפאל לוחש באוזני אך זה לא מרגיע אותי.
אני לא יכולה לסבול את המגע שלו עכשיו,"תעזוב אותי!" רפאל מהדק את האחיזה שלו במותניי עד שאני מרגישה מחט נכנסת לעורי.
לא שוב.
גופי נעשה רפוי והכל נהיה חשוך.