השרשרת של השטן

פרק 4

בראד-

"אל תתקרב אליה" אח שלי אמר לי ועצרתי, הוא חזר להביט בי וראיתי זעם בעיניים שלו.
סגרתי את הלסת שלי בחוזקה וחיככתי את השיניים העליונות והתחתונות הכי חזק שאני יכול.
זה עזר לי לשחרר קצת מהכעס לפני שאתחיל לדבר.
"לא פגעתי בה.." אמרתי לו והוספתי, "..ואל תגיד לי מה לעשות סטיב" בגלל הטון שלי הוא הזיז את קרולינה מאחוריו.
לחשוב שהוא מנסה להגן על קרולינה מפניי הרתיח אותי.
"אל תתגרה במזל שלך בראד, קרולינה מחוץ לתחום" הוא אמר והתחלתי לראות אדום לשמע המילים שלו, נתתי מכה לשולחן וקרולינה קפצה מאחורי סטיב.
לא ניסיתי להבהיל אותה, זה היה רק כדי להרגיש כאב במפרקים של כף היד שלי.
זה עזר לי לא לצאת מדעתי.
סטיב לא התרשם מהאגרוף, קרולינה הציצה מאחוריו והסתכלה עליי.
העיניים הירוקות שלה נראו מודאגות, אני לא יודע מה סטיב ראה על הפרצוף שלי אבל הוא לא אהב את זה.
"אם אתה מעביר לה איום דרך המבט הזה אני-" סטיב הזהיר והעיניים של קרולינה נפערו, היא ישר הלכה מהצד של סטיב וקפצה מולו.
הגב שלה מולי והפנים שלה מולו, "הוא לא פגע בי, אני נפלתי ובראד עזר לי" היא אמרה ולרגע הופתעתי.
חשבתי שאם היא תפתח את הפה שלה כל מה שהיא תגיד יהיה נגדי, לא בעדי.
העיניים של סטיב התמלאו בחוסר אמון, קרולינה גם שמה לב לזה.
"אתה לא מאמין לי? למה לי להגן על הרוצח הזה?" היא אמרה לו והוא הרים גבה לשמע הכינוי שהיא נתנה לי.
"קרולינה אל תשתמשי בכינוי הזה ליד אנשים ואל תגידי למישהו מה קרה, אדבר איתך על זה מחר" הוא עדכן אותה ולא יכולתי לראות את הפרצוף שלה כי היא הייתה עם הגב אליי.
היא הנהנה והסתובבה, "אני הולכת לישון, אם מל לא תראה אותי שוכבת לידה בבוקר היא תתחיל לשאול שאלות" קרולינה אמרה ועברה לידי כדי להגיע למדרגות.
"תודה על העזרה עם הכתף" היא אמרה בקול כדי שסטיב ישמע ובאה להמשיך אבל עצרתי אותה בעזרת הרגל שלי.
"עשיתי את זה בשביל אחותי ובשבילך" לחשתי לה והורדתי את הרגל, היא הלכה ושמעתי אותה ממלמלת "לא ביקשתי שתהרוג בשבילי את מאט".
נשארנו רק אני וסטיב, "מה אמרת לה?" הוא שאל בגלל מה שלחשתי לה.
"זה לא משנה, אמרתי שאני מטפל בה" חזרתי לשבת בספה והוא התיישב לידי.
"טיפלתי בהכל, אין דרך לדעת שהרגת אותו" הוא אמר וחיכיתי לאבל.
"אבל היא ראתה אותך הורג אותו" הוא הגיע לנקודה שלו ועצמתי את העיניים.
"אמרתי שאני אטפל בה, כמה פעמים אני צריך להגיד לך את זה?" נאנחתי וידעתי שהכל ישתנה בגלל מה שקרה.
"ואיך תעשה את זה בלי לפגוע בה?" הוא שאל ופקחתי את העיניים, ראיתי את הפרצוף המודאג שלו ורציתי להרגיע אותו.
"אני כבר יודע מה לעשות, תשאיר את זה לי" אמרתי לו בחיוך וב100 אחוז ביטחון.
אין לי מושג מה לעשות.
אבל אצטרך להשגיח עליה, היא לא צפויה.
בדיוק כמו שעקבה אחריי היום, היא לא הייתה אמורה לעשות את זה.
היא גזרה את גזר הדין הזה על עצמה.
אני לא אלך לכלא בגלל שהרגתי אנס.

                                 ~

סטיב ואני המשכנו לפטפט, הוא עדכן אותי שטיפל כבר בכל המצלמות, שהוא ריסס את הגופה של מאט עם איזה חומר ושהוא ניקה את כל מה שיכול היה להפליל אותי.
הוא גם לקח לי את הנעליים, חבל דווקא אהבתי את הנעליים האלה.
"תביא גם את הנעליים של קרולינה" הוא אמר וקמתי מהספה, עליתי במדרגות ונכנסתי לחדר של אחותי.
קרולינה ישנה במיטה שיותר קרובה לדלת כך שאותה ראיתי ראשונה, העיניים שלה נעצמו חזק והידיים שלה התחילו לרעוד קצת.
הבנתי שהיא מחפשת משהו, רק לא מה.
התקרבתי ועמדתי מולה, לקחתי קצת מהשמיכה שלה וכדררתי אותה, הכנסתי אותה מתחת לידיים של קרולינה והיא חיבקה אותה.
חיוך עלה על הפנים שלה והיא נשמה לרווחה, הסתכלתי על מלאני והיא ישנה בשלווה.
השמיכה ירדה ממנה אז כיסיתי את מלאני שוב, ראיתי את הנעליים של קרולינה בקצה של החדר ולקחתי אותם.
הבטתי בקרולינה פעם אחרונה ויצאתי מהדלת, אני מתחיל להרגיש רע על זה שהיא מעורבת.