השרשרת של השטן

פרק 8

קרולינה-

בראד נכנס לבית שלי ופגע בהורים שלי, אבא שלי היה חסר אונים לגביו.
לא מספיק שבראד פגע באגו של אבא שלי הוא בנוסף לזה פגע בו פיזית, הוא גם פגע באמא שלי וכל זה רק בפחות מ5 דקות.
ברגע שהוא ירד על המראה של אמא שלי בגלל הניתוחים שהיא עשתה אני רק הייתי בהלם ולא האמנתי שהוא אמר לה את זה.
מצד אחד אני יודעת כמה המראה של אמא שלי חשוב לה אבל מצד שני כל פעם שהיא עשתה ניתוח אחר בפנים שלה היא נעלמה עם אבא והם חזרו רק אחרי כמה חודשים.
היא אפילו לא ניסתה להחלים בבית, היא העדיפה לעשות את זה במלון יוקרתי עם אבא שלי ואני נשארתי לבד בבית, הייתי מתקשרת אליהם מדי פעם כדי לשאול אם אמא בסדר והם היו מסננים אותי.
"אני מצפה לזה שתנסי להרוס אותי" בראד אמר והוא צריך להיזהר עם הבקשות שלו.
הוא התחיל לנסוע ובגלל הכעס שלי עליו שכחתי שאני עדיין רק עם גרביים ושאין לי מושג לאן הוא לוקח אותי.
"לאן נוסעים?" שאלתי אותו והוא צפר למישהו שנסע לאט, כשאני אומרת לאט אני מתכוונת בגבול של המהירות המותרת.
"לקנות לך נעליים, זה מה שרצית לא?" הוא אמר ולרגע חוויתי סטירה דמיונית.
כל זה היה בשביל לקחת אותי לקנות נעליים?
כל מה שהוא עשה להורים שלי רק בשביל זה?
"אתה רציני! יש לי עוד נעליים בבית חתיכת אידיוט מזדיין, הכל היה בשביל זה? לא לקחתי איתי אפילו כסף!" צעקתי עליו והרגשתי שאני מתחילה לאבד את שפיותי.
"את לא צריכה כסף, אני אקנה לך" הוא הוסיף ואני עוד רגע יצאתי מהמכונית באמצע הנסיעה.
להידרס נשמע יותר טוב מלהישאר במכונית איתו.
"אתה לא קונה לי שום דבר, אני לא צריכה תרומות מהשטן. אתה בטח תרצה את הנשמה שלי בתמורה" הוא חייך והחיוך שלו צמרר אותי, הוא מודע לזה שאפילו השטן פחות גרוע ממנו.
השטן לפחות היה מבקש קודם את הנשמה של הקורבן, בראד פשוט לוקח בלי לבקש.
"אני לא נכנסת לחנות יחפה, אני רק עם גרביים" הוא משך בכתפיים שלו כאילו זה לא משנה.
"למה מקודם שמעתי צעקות מהבית שלך?" הוא העביר נושא והרגשתי מבוכה לספר לו.
"הם רוצים שאני אתפטר מהעבודה שלי אבל אני התנגדתי" אני לא יודעת למה אני אומרת לו, הייתי אומרת למל אבל היא לא כאן ואני תקועה עם אח שלה.
"מלהיות מלצרית? מה הבעיה בזה?" הוא לרגע הביט בי ואז מיקד את הפוקוס שלו בכביש.
אין בעיה, אני אוהבת את העבודה הזאת.
יש אנשים זקנים שכיף לשרת והם מאוד נחמדים, גם אני מקבלת הרבה טיפים.
אבל להורים שלי יש בעיה.
"ההורים שלי חושבים שזאת בדיחה לעבוד במלצרות ושאני הורסת להם את המוניטין, הם גם רוצים שאלך בדרך שלהם ואז כשאתחתן עם איש עסקים אצטרך לעזוב את הילדים שלי לבד בבית כאילו הם לא קיימים" אמרתי לו והשפלתי את המבט, זה לא יקרה.
כשיהיה לי ילדים אני בחיים לא אעזוב אותם לבד בבית, משפחה לפני כסף.
חבל שההורים שלי לא חושבים אותו הדבר.
בראד טפח לי על הראש, "יש לך הורים דפוקים, בגלל עבודה אחת שהם מרוויחים ממנה הרבה הם עוזבים את הבת שלהם? הם יכולים לקנות אותי ולמכור אותי" הוא אמר וגיחכתי, להורים שלי יש מספיק כסף לארבעת הדורות הבאים של המשפחה שלנו, הם בכל זאת עובדים ועוזבים אותי כל פעם מחדש.
"יש להם שתי עבודות" אמרתי לו והוא חיכה שאמשיך, "העבודה הראשונה זה כל העסקים והנכסים שלהם, העבודה השניה היא… להיות ההורים שלי" הודתי ונזכרתי ביחס שלי עם ההורים שלי.
שום טיפת חיבה מהם, אני רק עבודה בשבילם.
ואני אפילו לא העבודה המועדפת עליהם, הם מעדיפים נכסים שהם קונים ומוכרים מאשר אותי, איתי הם עושים אותו הדבר.
הם באים אליי ועוזבים אותי כל פעם מחדש.
"להיות הורים זו לא עבודה, זו זכות ולך מגיע יותר מהם" הוא אמר והופתעתי, חשבתי שהוא יגיד משהו טיפשי על זה שזה מגיע לי.
כי הוא זה שאמר לי מקודם שלאף אחד לא אכפת ממני.

                                 ~

הגענו למקום עם מלא חנויות והתביישתי ללכת בלי נעליים, אם יש פה לקוח של ההורים שלי אני באמת אעשה להם בושות.
"תצאי כבר" בראד פתח את הדלת בצד שלי ולא זזתי, חיבקתי את עצמי והרגשתי חרדה ללכת ככה.
אני לא רוצה להרגיש מבטים של אנשים זרים, זה מלחיץ.
"אני… לא.. אני לא יכולה ללכת ככה" הוא נאנח בעצבים וסגר את הדלת.
נשארתי במכונית לבד, הוא פשוט נטש אותי?
הוא נכנס לחנות נעליים ולא הבנתי מה הוא עושה, יכול להיות שהוא בכלל קונה לעצמו והוא סתם הביא אותי?
הוא אפילו לא שאל אותי מה המידה שלי.
  
                                   ~

בראד יצא מהחנות נעליים אחרי כמה דקות עם 2 שקיות, בכל שקית היה זוג נעליים.
הוא פתח לי את הדלת והביא לי את שניהם, "תתחדשי" הוא חיכה שאפתח קופסא ואנסה את הנעליים.
יש זוג שחור וזוג לבן, ניסיתי את הלבן והם היו במידה הנכונה.
"איך ידעת מה המידה שלי?" שאלתי אותו והוא התעלם מהשאלה שלי, "את רעבה?" הוא שאל במקום לענות.
"לא" עניתי למרות שאני רעבה ממש אבל אני אלך לבית שלי ואוכל שם, אני לא רוצה שהוא יבזבז עליי את הכסף שלו.
מישהו עבר מול המכונית עם קרפ צרפתי והמבט שלי היה עליו, נו באמת.
בראד ראה את המבט שלי ואז גיחך, "את נראית מוכנה לאכול אותו עם הקרפ שלו, עכשיו צאי מהמכונית הולכים לאכול" הרגשתי מובכת בגלל שראה אותי מריירת על קרפ של מישהו.