השרשרת של השטן

פרק 6

בראד-

הסתכלתי על קרולינה במראה של האמבטיה, נתקלתי בה כשהייתי בדרך לצחצח שיניים והיא עקבה אחריי.
לא עניתי לה, אני מעדיף לפתוח את היום שלי בלי מישהי שמפטפטת בלי סוף.
"הלו? אתה מתעלם ממני?" היא שאלה והתחילה להתעצבן, אם אתן לה את התשובה שהיא מחפשת היא תלך ותעזוב אותי.
"שרפתי אותם" פתחתי את המים בברז, "שרפת אותם?!" היא צעקה ונשמעה כלא מאמינה.
"כן" אמרתי לה, גרגרתי את המים וירקתי.
שמעתי את הצעדים שלה, יופי היא הלכה כמו שחשבתי.
הרגשתי מכה חלשה בראש, היא נתנה לי אגרוף בראש.
היא ניצלה את זה שאני רכון מול הברז.
חזרתי לעמוד ישר והתנשאתי מעליה בזכות הגובה שלי, תפסתי את הראש שלה ולחצתי לה על החיים, קירבתי אותה אליי והרמתי את המבט שלה שתסתכל לי בעיניים.
"מי את חושבת שאת קרולינה ריילר? את הכבשה הקטנה שעקבה אחרי הזאב ואת חושבת שאין לזה השלכות? במקרה הזה אלה הנעליים שלך" אמרתי לה בלעג והיא שמה את 2 הידיים שלה על היד שלי וניסתה להוריד ממנה את היד שלי.
לא נתתי לה, לא משנה אם היא הייתה מגדלת עוד 10 ידיים, הקטנה הזאת לא הייתה יכולה להזיז לי את היד.
אני רוצה שהיא תסתכל לי בעיניים טוב טוב ותבין שהיא אשמה בזה.
"מי אתה חושב שאתה בראד קנדי? יום יבוא והכל יתנקם בך. אתה חושב שמגיע לך הכל? אני מבטיחה לך שאצחק לך בפנים ביום שהבועה הקטנה שלך תתפוצץ!" היא אמרה בארס ולחצתי לה חזק יותר על הפנים.
שלחתי אליה מבט מצמית והיא השתתקה,"אבל זה לא יקרה קרולינה" אמרתי לה ועוד רגע הרגליים שלה היו באוויר בגלל איך שאני מחזיק את הלחיים שלה.
"מה אם אלך עכשיו למשטרה ואגיד להם הכל?" היא שאלה וניסתה להפחיד אותי.
עזבתי את הלסת שלה והיא נעצה בי את המבט העצבני שלה, "את מנסה להפחיד אותי קרולינה? מה אם תעלמי? לאף אחד לא יהיה אכפת. להורים שלך לא אכפת ממך ולמל יהיה קשה בהתחלה אבל יש לה את זאק, סטיב ואותי, לך אין אף אחד. ישכחו אותך ברגע" איימתי עליה בגלל הניסיון הפחדה שלה והיא פערה את העיניים שלה, ראיתי איך היא נפגעה ואז היא רצה מחוץ לאמבטיה.

קרולינה-

התעלמתי מזה שבראד אמר לי שהוא כנראה יהרוג אותי, התייחסתי לדברים האחרים שהוא אמר.
הוא צודק, להורים שלי לא אכפת ממני רק למל אכפת ולה יש את זאק ואת האחים שלה שדואגים לה.
לי אין מישהו בשבילי.
עדיין היה כואב לשמוע את זה ועוד מבראד, יצאתי בריצה מהאמבטיה וירדתי במדרגות, יצאתי מהדלת של הבית שלהם ורצתי למכונית שלי.
אני מצטערת שאני הולכת באמצע מל.
התחלתי למחות את הדמעות שלי מהפרצוף,הוא לא שווה אותם.
עדיין כואב לי הפה מאיך שהוא החזיק אותי, אני שונאת את איך שהוא התנשא מעליי.
לרגע העמידה שלו אחרי האגרוף שנתתי לו הפחידה אותי, זה היה נראה שהוא מוכן לתקוף אותי ואז הוא תפס אותי מהלסת שלי ולא שחרר.
לא משנה כמה ניסיתי להתנגד לא הצלחתי לשחרר את האחיזה שלו ממני, העיניים שלו לעגו לי וגם החיוך הקטן שלו כשסיפר שאין מישהו שאכפת לו ממני.
אני שונאת את הגובה שלו, אני שונאת את הכוח שלו, אני שונאת אותו.

                                    ~

חניתי ובאתי להיכנס לבית שלי, ראיתי שהמכונית של ההורים שלי כאן.
זה לא טוב.
חשבתי שהם יבואו בקרוב לבית, לא שהם כבר כאן.
אין עליי נעליים בגלל שבראד שרף אותם.
הוא חייב לי נעליים חדשות.
נכנסתי לבית ונעלתי את הדלת מאחוריי, "חיכינו לך קרולינה, אנחנו בסלון!" אמא שלי צעקה והלכתי לסלון.
הם היו בספה מול כיסא אחד ואמא שלי הצביעה עליו, "תשבי בבקשה" היא אמרה ואני מלמלתי תסתמי בבקשה.
"על מה רציתם לדבר איתי?" שאלתי אותם ואבא שלי התחיל לדבר.
"את צריכה להתפטר, זו בושה להיות מלצרית. אם את צריכה כסף תבקשי מאיתנו" הוא אמר ואמא הנהנה.
הייתי המומה, הסיבה שאני מלצרית זה בגללם.
אני רוצה לחסוך מספיק כסף כדי שיהיה לי בית ומכונית משלי ושלא אצטרך לחיות מהכסף שלהם.
אני רוצה לעזוב אותם.
קמתי מהכיסא, "אז מה עדיף, להיות הורים שמרוויחים הרבה ולא נמצאים בבית?" לעגתי על העבודה שלהם.
אולי אני חיה מהכסף שלהם בזכות העבודה שלהם אבל אני לא חיה איתם.
"תשמרי על הפה שלך קרולינה, אנחנו מממנים אותך" אמא אמרה כאילו אני לא יודעת.
"אני לא מתפטרת, לא אכפת לי מה אתם אומרים" חזרתי לשבת ושילבתי את הרגליים שלי.
הם לא יקבעו לי לפי מה החיים שלי יתנהלו, במיוחד לא כדי לשמור על המוניטין שלהם.
"איפה הנעליים שלך?" אבא שאל ובלעתי את הרוק בלחץ, מה אני כבר יכולה להגיד לו?
שאח של החברה שלי רצח מישהו אתמול ושרף את הנעליים שלי כדי לא לחשוף את עצמו?
"למה את לא עונה קרולינה? את מנסה להרוס אותנו? ללכת כמו עניה כששותפים ולקוחות שלנו יכולים לראות אותך?" אבא תקף אותי עם השאלות שלו ושניהם נראו מאוכזבים וכועסים.
הצלצול פעמון של הדלת הציל אותי ובאתי לקום, "תשבי קרולינה, לא סיימנו" אמא אמרה והלכה לפתוח את הדלת.
אבא נשאר מולי ואני יכולה לדעת מה הוא חושב, למה אין לו בת שהולכת ומתנפנפת בכסף של ההורים שלה?
למה אני לא קונה בגדים יקרים כמו שהם רוצים שאקנה.
"אתה? מה אתה רוצה?" אמא שאלה ואבא קם, אני קמתי גם וראיתי את בראד מחוץ לדלת.