השרשרת של השטן

פרק 43

קרולינה-

"את הולכת לראות את מייק היום?" מל שאלה אחרי שאמרתי לה שמייק רצה שאפגש איתו היום.
אנחנו כרגע בהפסקה וישר עדכנתי את מל במה שמייק אמר לי.
"כן" השבתי לה והיא שילבה את הידיים ונשכה את השפתיים שלה, הבנתי שיש משהו שהיא רוצה להגיד ומתאפקת כדי לא לומר.
"תגידי כבר" דרשתי ממנה והיא לקחה נשימה ארוכה ובחנה אותי.
"הוא לא הרס את הדייט שלכם?" מל שאלה וניסיתי למצוא תירוץ.
בראד הרס את הדייט שלי עם מייק אבל משום מה אני לא רוצה להגיד לה את זה.
ברגע שחשבתי על בראד שקעתי במחשבות על אתמול, כשהוא ליווה אותי למכונית שלי ואיך שהוא הצמיד אותי לגוף החמים שלו.
שמתי יד על הלחי שלי ובחולמניות המשכתי לחשוב על בראד ועל כמה הוא חמוד כשהוא כועס.
רגע, חמוד?
הוא ההפך הגמור מחמוד, הוא מסוכן ואפשר להרגיש את הסכנה רק מלהסתכל עליו.
"קרול את חולמת על מייק" מל אמרה והקליקה באצבעות שלה, הרעש שלף אותי מהמחשבות שלי וסומק עלה על פניי.
אני לא יכולה להגיד לה שאני חולמת על אח שלה ולא על מייק, כי אני מרגישה שלהגיד דבר כזה, זה כמו לצעוק אני משוגעת.
"כן.. אני פשוט מחכה להיום כדי לראות אותו" שיקרתי לה והיא חייכה, "אני שמחה שמצאת אותו, למרות שהוא נשמע לי דפוק" היא אמרה והסטתי את המבט.
היא לא יכולה להגיד את זה כי גם זאק דפוק.
אבל אני יודעת שגם אני לא יכולה להגיד את זה בגלל שאני דפוקה כי אני חושבת על בראד.
למה שארצה מישהו כועס, אלים, פוגעני ולא חוסך במילים מאשר מישהו נחמד, חייכן וג'נטלמן?
זה נגמר, אני חייבת להדחיק את בראד מהמחשבות שלי, פעם אחת הוא לא היה כועס עליי וישר הכל מתחיל לצאת מאיזון.
"הוא לא דפוק, פשוט משהו צץ לנו בדייט והרס אותו" אמרתי למל והצלצול של סוף ההפסקה נשמע ברמקולים, בחיים לא שמחתי לחזור לשיעור כמו שאני שמחה עכשיו.
"אז אני מקווה שמה שצץ לכם פעם קודמת לא יצוץ שוב" מל אמרה ונעמדה, גם אני מקווה.
       
                                   ~

"את יפהפייה והשמלה שלך הולמת את העיניים הירוקות והמנצנצות שלך" מייק אמר כשפתח לי את הדלת של המכונית שלו, "תודה, אתה נראה ממש טוב" אמרתי לו אחרי שהחמיא לי.
נכנסתי למכונית, התיישבתי ושמתי את התיק שלי מתחת לרגליים.
הוא סגר את הדלת ועשה סיבוב לצד הנהג, משום מה המחמאה שלו לא גרמה לי לתזוזה בלב או ללהסמיק כמו שחשבתי שהיא תגרום.
עוד בהתחלה רק החיוך שלו גרם לי להסמיק או לגמגם אבל עכשיו?
כלום.
הוא נכנס לתוך המכונית וסגר את הדלת, הוא התחיל לנסוע והסתכל עליי, הוא חייך והתחלתי להסמיק.
להסמיק מבושה.
אני עוד זוכרת שמייק נישק אותי והנשיקה שלו הייתה רכה, כרגע אני לא מצליחה לחשוב על להתנשק עם מייק שוב.
"אז… לאן נוסעים?" שאלתי אותו אחרי ששקט מביך השתרר במכונית, "אני רוצה להראות לך מקום שגיליתי לא מזמן" הוא אמר וראיתי בזווית העין שהוא מסתכל במראה, עליי.
הוא הסתכל לאחור והסתכלתי גם אני, ראיתי שם שמיכה, שמיכה גדולה ובלעתי את הרוק שלי.
אני מקווה שהוא לא יעשה משהו רומנטי, המחשבות שלי על גבר אחר, גבר שהדבר האחרון שאפשר לכנות אותו הוא רומנטי.
"תשמרי את השאלות שלך כשנגיע למקום" מייק אמר וחזרתי להביט קדימה, הנהנתי והסתכלתי על החלון.
בראד תצא לי מהראש כבר.

                                  ~

"הגענו" מייק ניער את הגוף שלי וקמתי, אני לא זוכרת מתי נרדמתי.
"א-איפה אנחנו?" שאלתי אותו ושפשפתי את העיניים שלי, ראיתי שאנחנו בגבעה והשמיכה שראיתי בחלק האחורי של הרכב כבר פרוסה על הגבעה.
נעמדתי על הרגליים ולקחתי את התיק, הלכתי לשמיכה בזמן שמייק סגר את הדלתות ונעל את הרכב.
אפשר לראות את כל העיר מכאן, זה מדהים.
"איך גילית את המקום הזה?" אני חיה כאן כל החיים שלי ופעם אחת לא הייתי כאן.
"הגעתי לכאן בטעות ומאז אני מגיע לכאן הרבה פעמים" הוא ענה והתיישב על השמיכה.
הוא טפח על השמיכה והתיישבתי לידו, הוא שם את היד שלו עליי והצמיד אותי אליו.
היד של מייק רכה ולא קשוחה וחזקה כמו של בראד.
ניערתי את הראש כדי שאפסיק לחשוב על בראד, אני צריכה להתרכז במייק.
"את ממש מהפנטת, בכל פעם שהעיניים שלי עלייך אני לא מצליח להוריד אותן" הוא החמיא לי והביט בי.
הוא ניסה להתקרב אליי ולנשק אותי אבל אז הצלצול של הטלפון שלי נשמע, לקחתי אותו מהתיק וקמתי.
"אני כבר חוזרת, כנראה שזה דחוף" אמרתי למייק בלי לראות מי בטלפון.
ראיתי מספר לא מזוהה והגבות שלי הצטופפו בבלבול, הלכתי לצד ועניתי.
"מי זה?" שאלתי וקול גברי ענה בצד השני, זיהיתי את הקול הזה, המנהל שלי לשעבר.
"ריילר? אפשר לדבר איתך לרגע?" הוא שאל והתחלתי להתעצבן, לא מספיק שהוא עבד עליי עכשיו הוא מתקשר אליי וגוזל את הזמן שלי?
הסתכלתי על מייק ושקלתי את זה מחדש, נאנחתי והסכמתי שהמנהל שלי ידבר איתי.
"אני רוצה שתחזרי לעבוד אצלנו, את היית חלק מאוד חשוב במסעדה שלנו והלקוחות שלנו מתים עלייך.." הוא אמר והתפלאתי, כן יש לקוחות קבועים שאני משרתת
הוא המשיך, "..אני גם אעלה לך את המשכורת" הוא אמר ולקחתי נשימה עמוקה כדי שלא אשמע מתרגשת מדי.
"אני אבוא, אני גם מתגעגעת ללמלצר" אמרתי לו ושמעתי קול עצבני שבקע מהטלפון.
"נהדר, ישלחו לך מתי המשמרות שלך בהמשך" הוא אמר בקול מוזר וניתק.
מה עובר עליו?
הרגשתי בעננים שאני חוזרת לעבוד ומייק נעמד, רצתי אליו עם חיוך מרוח על הפנים שלי וחיבקתי אותו.
"המנהל התקשר אליי, הוא אמר שהם צריכים אותי" אמרתי לו והוא חיבק אותי והרים אותי, הוא סובב אותנו וצחקקתי.
"אפילו השכר שלי יעלה!" אמרתי לו בקול נרגש והוא הוריד אותי, "אני שמח בשבילך" הוא השיב וניסה לנשק אותי.
הלכתי לאחור והוא נראה מבולבל.
"סליחה אני פשוט.." ניסיתי לתרץ וחיוך התפשט על הפנים שלו.
"כנראה שזה לא הזמן" הוא אמר בגיחוך והשפלתי את המבט שלי.
זה בחיים לא יהיה הזמן, לא כשבראד קנדי תופס את כל המחשבות שלי.