השרשרת של השטן

פרק 69

קרולינה-

נכנסנו בחזרה למכונית של סטיב, ברגע שהוא שם את הידיים שלו על ההגה שמתי לב שהן רועדות.
"סטיב זה בסדר, אתה יכול לקחת רגע לעצמך" אמרתי לו והוא הוריד את הידיים, הוא לקח נשימה ארוכה אבל הנשימה שלו רעדה.
כשכתבתי את המכתב שכחתי שאני לא פוגעת רק בבראד, אלא גם באחים שלו.
הייתי עיוורת מדי, חשבתי שהוא אפילו עוול על סטיב ומל.
לא ידעתי עד כמה סטיב צריך את בראד.
"את באה אלינו? אין לך סיבה להישאר עם ההורים שלך" סטיב אמר אבל כן יש לי סיבה.
אני צריכה לטהר את שמו של בראד, ללכלך את המוניטין של אמא שלי.
"לא, יש משהו שאני צריכה לעשות" אמרתי לסטיב בהחלטיות, עיניו של סטיב הביעו דאגה.
לסטיב יש את הלב הגדול שראיתי, אפילו שאח שלו במעצר בגללי הוא לא מאשים אותי בזה.
"אם יקרה משהו תגידי לי" הוא אמר והנהנתי, "זה לא מגיע לבראד" סטיב הוסיף ותחושת האשמה געשה בתוכי.
"אני אעשה הכל כדי להוציא אותו מהמצב שבו הכנסתי אותו, אני אוהבת אותו" אמרתי לסטיב והוא הסתכל עליי.
ישר ידעתי שהוא לא בסדר.
"אני יודע" הוא אמר בקול חלוש ובקושי שמעתי, הוא שם את הידיים על ההגה ואת הרגל על הגז.
אמא, אני בדרך.
כשזה מגיע לבראד אל תתעסקי איתי.

                                  ~

"תזכרי, אם קורה משהו ישר תגידי לי" סטיב אמר בפעם המאה, הבנתי שהוא דואג אבל בחיים לא שמעתי מישהו שחוזר על עצמו כל שניה.
"תפסיק לדאוג" אמרתי לו וגלגלתי את העיניים שלי, מנסה להקליל את האווירה.
"אני לא יכול להפסיק" שמעתי אותו אומר והוא עצר ליד הבית שלי, "בראד יצא משם, אתה תראה" הבטחתי לו ופתחתי את הדלת של המכונית, יצאתי וראיתי את הרכב של ההורים שלי.
אני רוצה לקחת מחבט ולשבור להם אותו.
"אני יודע על מה את חושבת, זה לא יעזור לבראד אם תהרסי את המכונית שלהם" סטיב קרא את מחשבותיי, אולי זה לא יעזור לבראד אבל זה יעזור לי.
"תודה סטיב.. אני מצטערת שככה יצא לי להכיר אותך יותר. אתה ממש חמוד" אמרתי לו וראיתי סומק עולה על הפנים שלו.
בחיים לא יצא לי לדבר עם סטיב הרבה זמן, תמיד דיברתי רק עם מל ובראד.
היה טוב להכיר אותו יותר, את התאום של בראד.
"היה גם נעים להכיר אותך קרולינה" הוא השיב והשפתיים שלו התעקלו לחיוך קטן, שמחתי על החיוך הזה.
הסתובבתי ושמעתי את רעש החריקת גלגלים של המכונית של סטיב, הוא נסע והלכתי לבית שלי.
שמתי את היד על הידית של הדלת והיא נפתחה, "אמא?" הרמתי את קולי ושאלתי כדי שהיא תענה.
הלכתי לסלון, מצפה לראות אותה שם ובמקום למצוא אותה מצאתי משהו אחר.
משהו שנחשב זהב בשבילי.
המכתב שכתבתי, הראיה שאותה יציגו במשפט.
רצתי לשולחן ולקחתי את המכתב, ראיתי שזה המכתב שכתבתי וקרעתי אותו לפיסות קטנות של נייר.
"באמת קרולינה? להשמיד ראיות?" אמא באה מכיוון החדרים, הטלפון ביד שלה והיא מתעדת אותי בוידאו.
"מה את עושה" דרשתי לדעת כשחיוך מעצבן עלה על הפנים שלה, "רק מתעדת את איך שאת מנסה להציל את בראדי, הרוצח" היא הדגישה את הרוצח והתקרבה יותר ויותר עם הטלפון, מכוונת למקום שבו הפיסות נייר.
"קרולינה אני מתביישת שאת הבת שלי, שהשאיר ראיה חשובה בשולחן כדי שתוכלי לגעת בו?" היא לעגה ונעצתי בה את העיניים שלי, "יש לי עותקים ועכשיו עוד תיעוד שלך מנסה לחסל ראיה" היא אמרה וצחקה, כשהיא הייתה מספיק קרובה העפתי לה את הטלפון מהיד ודחפתי אותה.
רצתי לטלפון והיא משכה את השיער שלי, למה תמיד מושכים לי בשיער?
הסתובבתי ונתתי לה בעיטה, היא סטרה לי בפנים, בתמורה לסטירה שלה נתתי לה אגרוף.
היד שלה השתחררה מהשיער שלי ורצתי שוב לטלפון, עמדתי מעליו ודרכתי עליו כמה פעמים עד שנשבר.
"מה שעשית עכשיו יעלה לך ביוקר" אמא איימה עליי, "איפה אבא?" שאלתי אותה בחזרה כדי ללעוג על מה שבראד עשה לאבא.
"אבא שלך בחדר, הוא נח ואל תדאגי קרולינה. הוא יחזור לעצמו מהר מאוד ואת תרגישי את נחת זרועו" היא אמרה באיום שאבא ירביץ לי, זה כבר נשמע עלוב.
"למה לא את נחת רגלו?" צחקתי והפרצוף שלה האדים ברגע שהיא הבינה את הבדיחה.
"צוחק מי שצוחק אחרון, נראה אותך צוחקת במשפט של בראדי" היא הלכה לכיוון החדרים ורגע לפני שנעלמה היא אמרה עוד משהו, משהו שהטריד אותי.
"ברגע שבראדי נכנס לכלא את אורזת מזוודה ותהיי עם מייק, אם תרצי ואם לא, אני כבר מחכה לראות את המשך החיים האומללים שלך" במילים אלה היא הלכה לחדר שלה.
ניסיתי להבין איך הגעתי למצב שבו ההורים שלי מאיימים עליי, רוצים שהחיים שלי יהיו עצובים.
איך הגעתי למצב שנמכרתי?
לא מגיע לי חיים מאושרים עם בראד?
הייתי יכולה להיות איתו במיטה עכשיו אחרי סקס טוב, מרגישה את הגוף שלו קרוב לשלי וישנה בטוחה לידו.