השרשרת של השטן

פרק 53

קרולינה-

פקחתי את עיניי והאור של המנורה מעליי שרף את העיניים שלי, הרחתי ריח חריף של חומר חיטוי והסתכלתי סביבי כדי לראות איפה אני.
אני בחדר של.. בית חולים?
מתחתי את היד שלי והרגשתי שיש משהו לא כשורה,
ראיתי שיש מחט בתוך היד שלי והחבל שלו מוביל למכונת מים לידי.
למה הם ממלאים אותי במים?
"התעוררת" שמעתי את הקול של זאק וכשהבטתי הצידה ראיתי את זאק יושב בכיסא.
ניסיתי להתיישב על המיטה אבל לא הצלחתי, הרגשתי שאני בקושי יכולה להזיז את הגוף שלי.
"אני אעזור לך" זאק אמר ונעמד, הוא בא אליי ומשך את הידיים שלי קדימה והרים את הגב שלי עד שהתיישבתי.
"למה אני לא יכולה להזיז את הגוף שלי?" שאלתי אותו בקול כאוב, התחושה של החוסר אונים עוברת דרך כל הגוף שלי.
"את תרגישי חלשה לכמה זמן, איבדת מלא דם אבל בקרוב תוכלי לזוז" זאק הסביר ובלעתי את הרוק שלי.
נזכרתי במה שקרה.
בראד העיף אותי מהבית שלו ורצתי משם, רכב הופיע משום מקום והרכב פגע בי, מאז שהוא פגע בי אני לא זוכרת מה קרה.
אבל אני כן זוכרת ששמעתי את בראד.

"פאק קרולינה!" שמעתי את הקול של בראד, אני לא יכולה לזוז והראיה שלי מתחילה להשחיר.
התחלתי לשמוע שהקול של בראד מתחיל להיחלש ואז הבנתי שהשמיעה שלי נחלשת.
אני הולכת למות.
"את חזקה קרולינה, תישארי איתי" בראד מלמל ובקושי שמעתי את זה.
לא יכולתי להחזיק יותר מעמד ונתתי לחושך לקחת אותי.

"מה עם בראד?" שאלתי את זאק והוא הסתכל על הדלת, "בראד כאן, לקרוא לו?" זאק שאל והנדתי את ראשי לשלילה.
מה שבראד אמר לי עדיין צרב אותי מבפנים, הוא העיף אותי מהבית שלו.
"כבר חוזר" זאק אמר ויצא מהדלת, נשארתי ישובה על המיטה ושקעתי במחשבות שלי.
הרגשתי פעם ראשונה שלמה בחיים שלי והכל התנפץ מתי שמל אמרה לבראד על מייק.
אני דחיתי את מייק כי לא רציתי להונות אותו, רציתי את בראד.
נשמתי עמוק כשהודתי במשהו שלא יכולתי להודות בו כל הזמן הזה.
אני רוצה את בראד קנדי.
מתחתי את הגוף שלי והרגשתי שיש תחבושות על הגב שלי.
ניצלתי מזה בנס.
שמעתי את הדלת נפתחת ובראד נכנס עם כוס מים, "בוקר טוב" הוא אמר והושיט לי את הכוס.
השיער של בראד פרוע ומתחת לעיניים שלו יש שקיות שמוכיחות שהוא לא ישן.
לקחתי את הכוס ממנו ולרגע היד שלי נפלה, אפילו לאחוז בכוס אני לא יכולה.
בראד הצליח לתפוס את היד שלי ורק קצת מים נשפך, הסתכלתי עליו וחייכתי חיוך מצטער.
הוא הסתכל על המים ברצפה ומשהו עבר בעיניים שלו, "אתה בסדר?" שאלתי אותו וכשהוא הסתכל עליי ראיתי בלבול בעיניים שלו.
"את שואלת אם אני בסדר? את נפגעת קרולינה, כמעט מתת בגללי ואת שואלת אם אני בסדר?" הוא האשים את עצמו והנדתי את ראשי.
"לא בגללך" אמרתי ושמתי לב שהוא עדיין מאשים את עצמו, "את צריכה לשתות" הוא אחז ביד שלי וקירב את הכוס שביד שלי לפה שלי.
הנהנתי וכשהוא הרים את היד שלי הכוס נכנס לפה שלי ושתיתי, ראיתי את העיניים שלו נדלקות ועוד רגע נחנקתי מהמים.
כשהוא הוריד את היד שלו ממני אז הכוס גם ירד והתחלתי לצחוק.
"למה אתה בוהה בי כאילו אתה רוצה לטרוף אותי?" שאלתי אותו והמשכתי לצחוק, הוא חייך והחיוך היפה שלו גרם לפרפרים בבטן שלי.
הפרפרים מתו בשניה שנזכרתי באיך שהוא העיף אותי מהבית שלו, בראד שם לב לשינוי בי ואז הוא בא מולי, הוא ירד על הברכיים שלו.
"אני לא סמכתי עלייך כששמעתי על מייק, חשבתי ששכבתם למרות שנתתי לך חלק ממני" הוא אמר והנהנתי, התחלתי להילחץ והוא אחז ביד שלי.
"קרולינה את משגעת אותי, ניסיתי להתכחש לזה אבל הלילה איתך גרם לי להבין שאת כל מה שאני רוצה" הוא המשיך והלב שלי התחיל לפעום מהר יותר.
"הקנאה במייק המזדיין בוערת בי" הוא הודה והתחיל להיות לי חם, כנראה בגלל האש בעיניים שלו.
"אני רוצה להראות לך שאני סומך עלייך, אני אגיד לך משהו שאפילו אחותי לא יודעת" הוא בלע את הרוק שלו ונראה שמה שהוא הולך להגיד יהיה לו קשה.
משהו שאפילו מל לא יודעת?
הנהנתי וראיתי את הלסת שלו מתקשחת, שמתי את היד שלי על השיער שלו והוא המשיך.
"ביום שבו ההורים שלי מתו בתאונת דרכים אני דיברתי עם אמא שלי.." הוא אמר והפסיק, הוא שם את היד שלו על היד שלי, שמעל הראש שלו והבנתי שהוא צריך את הניחום הזה.
"רציתי משהו שהיה יכול לפגוע בי, אבל הייתי חייב את זה. אמא שלי דאגה לי וסירבה, בתגובה צעקתי לה שאני שונא אותה" הוא אמר והייתי מסוקרנת מה הוא ביקש ממנה שהיה יכול לפגוע בו אבל לא רציתי לקטוע אותו באמצע.
"רציתי לבקש ממנה סליחה, רק חיכיתי שהיא תחזור לבית ואתנצל" בראד אמר ופחדתי שאני יודעת מה הולך להגיע.
"ל-לא הספקת נכון?" אמרתי ואיך שהוא הסתכל עליי גרם לי להבין שמה שאמרתי נכון.
הוא לא הספיק להתנצל.
"לא הספקתי, אמא שלי מתה כשהיא חושבת שאני שונא אותה" הוא אמר בקול כאוב והצטערתי בשבילו.
"מאז שאמא שלי מתה יצאתי משליטה, כעס ועצבים תפסו את מקומם בחיים שלי. אותם כעס ועצבים גרמו גם לך כמעט למות כשאת חושבת שאני שונא אותך" הוא אמר והשפיל את המבט שלו, עדיין לא הצלחתי לזוז והרגשתי חלשה אבל אזרתי את כל הכוח שאני יכולה וחיבקתי אותו.
נפלתי גם מהמיטה אבל העיקר הכוונה.
"פעם שניה שאת קופצת עליי" הוא אמר בחיוך וחייכתי בחזרה.
נישקתי אותו והוא ניתק את הנשיקה, "אני לא רוצה אותך רק בשביל נשיקות או סקס, אני רוצה אותך קרולינה. פעם ראשונה שאני מרגיש שיש משהו ששייך רק לי" הוא אמר וזה הדבר הכי טוב ששמעתי.
יותר מכל המחמאות של מייק או מכל מה שאמרו לי אי פעם.
בראד קנדי כבש את ליבי.
"אני שלך אבל גם אתה שלי" אמרתי לבסוף והוא גיחך, "נשמע טוב" הוא אמר וידעתי שאני צריכה לסמן אותו.
שיראו שהוא שלי.