השרשרת של השטן

פרק 30

בראד-

"אתה רציני? אין פלא שהיא באה לכאן כועסת" סטיב אמר לי אחרי שצפינו ביחד במצלמות האבטחה מהבאולינג.
רציתי לבדוק מה קרה לקרולינה אחרי שהלכתי משם, היא החליקה ונפלה על הראש.
סטיב גם ראה את החלק שהשתמשתי בדייט שלה בתור כדור באולינג, אני לא חושב שאפשר אפילו להחשיב אותו בתור כדור באולינג כי כדור יותר כבד ממנו.
המסך בלפטופ עצור על קרולינה ברצפה, "תקליק שוב, אני רוצה לראות את ההמשך" אמרתי לסטיב והוא לחץ על להמשיך.
מייק קם ומתקרב לקרולינה, הוא מרים אותה ואז יוצא איתה לבחוץ.
"תעביר עכשיו למצלמות בחוץ" אמרתי לסטיב והוא ישר העביר, מייק לוקח אותה לספסל הכי קרוב ומתיישב שם כשהיא עליו.
איך כל דבר יוצא לי חרא ואצלו ההפך?
אני יודע שהוא מסתיר משהו, עיניים לא משקרות.
הרגע בבאולינג שהוא הסתכל עליי ואני עליו ישר ידעתי שיש משהו שהוא מסתיר.
"מה רואים פה? שאתה הרסת להם את הדייט והוא עזר לה?" הוא שאל והלכתי לשניה לאחור בגלל מה שאמר.
"זה מה שאתה חושב לעזאזל? אני עזרתי לה" אמרתי לו בנוקשות והוא נאנח.
"איך עזרת לה בדיוק אם השתמשת בחבר שלה בתור כדור?" הוא שאל בחזרה ואיגרפתי את היד שלי לשמע איך שהוא קרא לו, חבר .
"הוא לא החבר שלה" אמרתי לו והרגל שלי התחילה לזוז למעלה ולמטה באי נוחות וחוסר מנוחה.
"ברגע שזה מגיע לקרולינה אתה יוצא מאיזון" סטיב אמר אחרי ששם לב לרגל שלי.
"אני לא רוצה שהיא תיפגע אחרת מל תיפגע" הסברתי לו והוא צמצם את העיניים שלו לעברי.
"באמת? כי מל נפגעה גם כשכמעט שברת את הזין של זאק מולה" הוא אמר ובאתי לפתוח את הפה שלי ולהתנגד אבל קול של צעדים עצר אותי.
"תפסיקו לדבר על הזין של חבר שלי, הוא בסדר" מלאני התערבה בשיחה והתיישבה מולנו.
סגרתי ישר את המסך של הלפטופ והיא הרימה גבה.
"במה צפיתם?" היא שאלה בחשדנות ועניתי מהר כדי שסטיב לא יענה את התשובה האמיתית.
"פורנו" אמרתי וסטיב סובב את הראש שלו ושלח אליי מבט מצמית, משכתי בכתפיים.
"ציפיתי לתשובה של סרטונים על כלבלבים" מלאני אמרה ושמה את 2 הכפות ידיים מול הפנים שלה והסתירה אותם מרוב מבוכה.
"מה זה?" מלאני הורידה את הידיים מהפרצוף שלה וקמה, היא הרימה את התמונה שבה אני וסטיב מחזיקים אותה בתור תינוקת וההורים שלנו מאחורינו.
חיוך עלה על הפנים שלה והתחלתי לשקוע בזיכרונות על העבר.

בראד-
(עבר, גיל 7, הפעם הראשונה שסטיב ובראד פגשו את אחותם הקטנה)

"עוד כמה זמן אמא ואבא אמורים להגיע?" שאלתי את אח שלי התאום שצופה בטלוויזיה, הוא הרים את השלט וכיבה את הטלוויזיה.
"הם כבר באים" סטיב אמר וקם, הוא התקרב אליי והתיישב לידי מול הדלת.
אבא שאל אם אנחנו רוצים לראות את אמא ואחותנו כבר בבית חולים אבל לא רציתי, אני רוצה בפעם הראשונה לראות אותה בבית שלנו ולא בבית חולים.
"אתה חושב שאחותנו תאהב אותנו?" שאלתי את סטיב והוא הנהן.
"היא רק נולדה לפני כמה ימים אבל כשהיא תגדל היא לא תרצה לעזוב אותנו" הוא אמר וצחקתי, אני מקווה ככה.
הדלת נפתחה וישר אני וסטיב נעמדנו, אבא עזר לאמא בזמן שהיא נושאת את אחותנו.
רצנו אליהם ואבא גיחך כשראה אותנו רצים, "לאט לאט בנים" הוא אמר לנו ואני וסטיב קפצנו במקום כדי לנסות לראות את אחותנו.
"מוכנים לראות את אחותכם?" אמא אמרה ואני וסטיב צעקנו כן.
היא רכנה אלינו וראינו את התינוקת, קירבתי את היד שלי וראיתי שהיד שלה ממש קטנה.
"היא נראית כמו בן" אמרתי וסטיב נתן לי מכה עם המרפק שלו, "תשתוק" הוא נזף בי והתינוקת התחילה לבכות.
"תראה מה עשית! בפעם הראשונה שפגשת את אחותנו קראת לה בן ובגללך היא בוכה" סטיב האשים אותי והשפלתי את המבט.
"בנים, היא לא מבינה מה אתם אומרים, היא בוכה כי כל התינוקות בוכים והיא תבכה עוד הרבה אז תהיו מוכנים לזה" אבא פער את השיער הבלונדיני שלי ושל סטיב וצחקקתי.
"ששש מלאני, אני יודעת שאת רעבה" אמא אמרה לתינוקת ואני וסטיב ישר שאלנו ביחד "מלאני?" את אמא.
אמא חייכה וקירבה את התינוקת הבוכה אלינו, "סטיב ובראד תכירו את מלאני, מלאני תכירי את האחים הגדולים שלך שישמרו עלייך" אמא הכירה בינינו וחייכה, "תמיד נשמור עליה" סטיב אמר והסכמתי איתו, "תמיד נשמור עליה" חזרתי אחרי מה שאמר ומלאני הפסיקה לבכות.
"ברוך הבא למשפחה מל" אמרתי למלאני ואמא הרימה את התינוקת אליה וצחקקה.
"כבר יש לך כינוי בשבילה? זה כינוי נהדר בראד" היא אמרה לי והנהנתי.
זה הקיצור של השם מלאני.
"מל.." סטיב מלמל והרהר על איך שקראתי לאחותנו, "..אני אוהב את זה" הוא אמר ואמא שוב צחקקה.
"היא צריכה לאכול וללכת לישון" אמא אמרה והלכה, רצתי מאחוריה.
"אני אשים לה קורנפלקס!" רצתי למטבח והבאתי גם צלחת לקורנפלקס אבל אז הרגשתי שהצלחת נלקחת ממני.
הסתכלתי על סטיב עם הצלחת, "זה לא מה שתינוקות אוכלים" הוא אמר וצחק.
הוא התקרב אליי עד שהפה שלו היה מול האוזן שלי ולחש "הם אוכלים חלב מהאמא שלהם" נרתעתי לאחור בגלל מה שאמר.
"אתה קראת לאמא שלנו פרה?" שאלתי אותו בכעס והוא שם יד על המצח שלו בדרמטיות.
"הוא מתכוון שאמא שלכם מאכילה את מלאני, זה לא משנה איך בראד" אבא אמר כשנכנס למטבח.
"למה אני לא יכול להאכיל את אחותי?" שאלתי את אבא והתעצבנתי, חיכיתי הרבה זמן לאחותי הקטנה ועכשיו אני לא יכול לשים לה לאכול?
"אין לה עדיין שיניים בראד, אל תתעצבן" אבא קרץ לי ויצא מהמטבח אחרי שלקח כפית.
התיישבתי בשולחן ושמתי את 2 הידיים מצידי הראש שלי, סטיב הביא גומי והתיישב לידי.
"אל תהיה עצוב בראד" הוא אמר והושיט לי גומי אחד, הסתכלתי עליו ולא לקחתי.
"בעוד כמה זמן מל תשב כאן איתנו ותאכל איתנו גומי" הוא אמר וצחקתי, לקחתי את הגומי ואכלנו ביחד.
אני אח גדול עכשיו.
תמיד אשמור על אחותי הקטנה.