השרשרת של השטן

פרק 35

בראד-
(המשך של פרק 34)

"הכל טוב ברי?" מלאני שאלה והיא הטתה את הראש שלה ונראתה מבולבלת.
לא, הכל לא טוב מלאני.
אמא ואבא מתו ואנחנו לבד עכשיו.
"את יודעת שאת האחות הקטנה שלי ושתמיד אשמור עלייך נכון?" שאלתי אותה והיא הנהנה.
ניסיתי לשמור על יציבות בקולי כדי שלא אתפרק מולה כמו שהתפרקתי מול סטיב.
"אמא ואבא.. הם לא יחזרו" אמרתי לה, הנה. הצלחתי להוציא את המילים האלה מהפה שלי.
מלאני נראתה יותר מבולבלת והגבות שלה הצטופפו בזמן שהיא ניסתה להבין את מה שאמרתי.
"לא יחזרו?" היא שאלה ומצמצה כמה פעמים במהירות.
חיבקתי אותה כדי שלא אצטרך לראות את הפנים שלה כשאבשר לה על ההורים שלנו, אני יודע שאם אראה אותה בוכה אני אשבר לרסיסים.
"הם לא יחזרו כי הם... מתו" אמרתי לה ושמעתי את נשימת ההלם שלה, היא יודעת מה זה מוות.
"מתו?" היא שאלה בקול עצוב ומבולבל, הצמדתי את הגוף שלה יותר חזק לגוף שלי והרמתי אותה כדי שהיא תוכל לקבל כל מעט נחמה שהיא תצטרך.
"הייתה תאונת דרכים, אמא ואבא לא שרדו" אמרתי למלאני בצער והמשכתי לשמור על קול יציב למרות שכל מילה שהוצאתי מהפה דקרה את הלב שלי.
"אמא ו-ו-ואבא לא מתים" היא אמרה בקול רועד והגוף שלה רעד תחת גופי, מלאני הצמידה את הראש שלה לחזה שלי והוא התחיל להירטב.
ראיתי שהיא בוכה ורק עצמתי את העיניים, אמא ואבא תסתכלו עלינו, אנחנו כלום בלעדיכם.
"אני רוצה את אמא ואבא ברי" מלאני אמרה כשהיא ממשיכה לבכות, "גם אני רוצה את אמא ואבא מל, גם אני" אמרתי לה והמשכתי לחבק אותה.

                                  ~

"מה נעשה סטיב? זה לא יכול להימשך ככה" שאלתי את אח שלי בגלל מה שעובר על מלאני, עברו יומיים מאז שההורים שלנו נהרגו ואלה היו היומיים הכי גרועים בחיים שלי.
כל היום אני מול התמונה של ההורים שלי ורק מקווה שאמא תצא מהתמונה ואגיד לה שאני מצטער ושאני אוהב אותה.
מלאני לא מפסיקה לבכות והבכי שלה מתגבר בלילה כי אמא לא משכיבה אותה לישון אז אני הולך לישון לידה.
הייתי צריך לשמוע אותה בוכה עד שהיא נרדמת וזה הרג משהו בתוכי.
לא שלחנו אותה לבית ספר כי אמא ואבא לקחו אותה אבל סטיב כן התקשר והודיע למורה שלה.
מה שהמורה שלה אמרה היה רק "אני משתתפת בצערכם" היא לא משתתפת בצערנו אז למה להגיד את זה? אין לה שום מושג איך זה.
"נצטרך לקנות לה משהו ללילה" סטיב אמר ועלה לי רעיון, הוא לרגע העביר את היד שלו על השיער שלו וישר תפסתי את היד שלו.
ראיתי חתכים חדשים על הזרוע שלו והתחלתי להתעצבן, שמתי יד סביב הגרון שלו והצמדתי אותו לקיר.
"אתה עוד פעם פוגע בעצמך!" צעקתי עליו והוא התנגד לאחיזה שלי אבל לא נתתי לו.
"מה אתה רוצה סטיב? שאני אגיד למל שגם אח שלה לא יחזור יותר, אה? זה מה שאתה רוצה?!" שאלתי אותו והוא נענע את הראש.
"תזכור את איך שאני מחזיק אותך כרגע, כי בפעם הבאה שאראה אפילו שריטה קטנה על היד שלך אני אקשור אותך" הזהרתי אותו ועזבתי אותו, הוא ישר נגע בזרוע שלו.
אני לא אתן לו לפגוע בעצמו, גם אם זה אומר להפחיד אותו.
"בראד.." הוא אמר ושלחתי אליו מבט מצמית, "תשתוק!" צעקתי עליו והוא הנהן וסתם את הפה שלו.
אני לא הולך לשמוע שום תירוצים מאח שלי על מה שהוא עושה לעצמו, יום אחד הוא יעשה טעות ואז גם הוא ילקח ממני ואני יודע שלא אשרוד את זה.
עכשיו אני בקושי שורד את זה.
אני צריך להיות חזק בשביל אחים שלי, נפשית ופיזית.
 
                                  ~