סטיב-
בראד נלקח לכלא.
אפילו שידעתי שאולי מצב כזה יקרה העדפתי להניח שלא כי ראיתי כמה טוב לאח שלי עם קרולינה.
לפעמים כשעסוקים בלשמוח אז מתעלמים מהסכנות.
חשבתי שקרולינה היא סכנה לבראד, לא צפיתי שאלה יהיו ההורים שלה.
אני יושב עכשיו בסלון, הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה 2:16, זאק ישן עם אחותי אחרי שאני והוא הרגענו אותה.
הרמתי את השלט של הטלוויזיה ולחצתי על כפתור הכיבוי, הרעש מהטלוויזיה מפריע לי לחשוב.
כשהשלט עדיין בידי המשכתי לחשוב על זה שאח שלי בכלא ל10 שנים, אני לא צריך לדאוג מזה שיפגעו בו.
אני צריך לדאוג מזה שהוא יפגע באחרים ואז יאריכו לו את הזמן בכלא.
זרקתי את השלט של הטלוויזיה לרצפה והוא נשבר, הבטריות התגלגלו מתחת לשולחן.
אין לי התפרצויות זעם, אני כל הזמן שולט בעצמי.
אבל לראשונה מאי פעם אני לא מצליח לחשוב על פתרון.
אני מרגיש שאיבדתי את אח שלי, הוא אפילו לא התנגד ללכת לכלא.
הלכתי לחדר של אח שלי, משתמש בפעם ראשונה בשק איגרוף שלו.
אני נותן אגרופים לשק איגרוף וחושב על פתרון כלשהו, פתרון שבו אח שלי ישוב אלינו.
הפסקתי לתת אגרופים לשק איגרוף, אני לא בראד, זה לא עוזר לי.
לשחרר כעס לא עוזר לי, אני לא פועל ככה.
אני מרגיש את העור על העצמות שלי בוער, צורח שאשים להב קריר בתוכו ואנסר את בשרי.
כשהלכתי למטבח ולקחתי סכין קטן ראיתי בו הבטחה של הברזל הקריר שיקרר את החום המבעבע בתוך גופי.
הבטחה קרה שמבטיחה שאפסיק לחשוב על המצב שהתעלמתי ממנו ובגלל זה אח שלי נכנס לכלא.
המצב שיכולתי למנוע.
הצמדתי את הסכין לעור שבכתף שלי, מנסה בכל כוחי להיכנע לדחף הזה שנוצר מהמוות של ההורים שלי.
הוא נוצר ונעלם ישר כשההורים שלי מתו בתאונת דרכים, נוצר בגלל המוות שלהם ונעלם בזכות בראד.
אולי אם אחתוך קצת, רק קצת.
להפסיק לחשוב על אח שלי מאחורי סורגים.
החדרתי את הסכין עמוק לתוך הכתף שלי, הדם שלי התחיל לזלוג מתוכי כמו נהר אדום.
הכאב שטף את כל היד שלי, הסכין נפלה מידי והדם התחיל לרדת מהר יותר ממה שחשבתי.
הערכת עזרה ראשונה שלי בחדר, אם זה ימשיך ככה אני אאבד מלא דם ואז את ההכרה.
אבל מצד שני, יש רק שקט, שלווה.
אין את הרגשות אשמה על זה שאח שלי בכלא בגללי.
אני מתמקד רק בכאב.
לראות את הדם האדום שלי מזהם את השולחן הלבן מרתיע אותי.
התיישבתי ברצפה, נאנח מכאבים.
המחשבות שלי על בראד נלחמות בכאב הפיזי שלי.
אח שלי, זה שהיה איתי במשך כל חיי בכלא עכשיו.
הרגשתי שאני עומד להקיא, בראד יתאכזב ממני.
אם אלך לבקר אותו בכלא הוא ישר ידע על מה שעשיתי לעצמי.
באתי לעמוד, שמתי את היד על הרצפה והיא החליקה מהדם שלי.
ישבתי יותר מדי זמן, סחרחורת תקפה את הראש שלי.
"סטיב, מה קרה?" שמעתי את קולו של זאק, הוא כנראה שאל בגלל השלט השבור שבסלון.
לא עניתי לו, הוא לא צריך לראות את זה.
"סטיב?" הוא שאל שוב, שמעתי את הצעדים שלו מתקרבים.
ראיתי את הצל שלו וידעתי שעוד שניה הוא יראה אותי, "סטיב אתה כא-" הוא נקטע באמצע כשראה אותי על הרצפה שוחה בדם שלי.
הוא רץ אליי וסרק את כל המטבח, "מי עשה את זה?!" הוא שאל והמשיך לסרוק את המטבח.
"אני עשיתי את זה לעצמ.." הפסקתי לדבר באמצע, התחיל להיות לי קשה לנשום.
"תישאר כאן" הוא אמר ורץ מכאן, אני לא זז לשום מקום, לא שאני יכול בכלל.
אני יכול לדמיין את המבט הכועס של בראד כשידע מה עשיתי לעצמי, אני גם יכול לדמיין אותו קושר אותי לאיזה משהו.
כמו שהוא איים עליי לפני עשור, כשההורים שלי מתו.
עם כמה שבראד אגרסיבי, הוא אח שלי וכל חיי הייתי איתו.
אני נגד אלימות, הוא ההפך.
אני נגד סטוצים או פגיעה בביטחון של נשים, הוא..
אין לי מושג.
הוא עכשיו נגד סטוצים כי יש לו את קרולינה אבל לפגוע לבנות אחרות בביטחון?
הוא עשה את זה במסעדה לפני כמה ימים לאחת המלצריות כשאמר לה שיש לה ריח של דג מת.
אני ובראד שונים אחד מהשני, רק שזה לא סותר את זה שהוא אחד החלקים החשובים בחיי.
"למה שתעשה את זה לעצמך?" זאק שאל גרץ אליי בחזרה, בידו עזרת ערכה ראשונה מהחדר שלי.
"זה מסובך" אמרתי ונפנפתי את השאלה שלו, הוא הוציא ציוד חבישה מהערכת עזרה ראשונה.
"לא מעניין אותי אם זה מסובך, תגיד לי למה עשית את זה" הוא התעקש ועיניו הביעו דאגה.
"אל תגיד את זה למל, היא לא צריכה לדעת מזה" אמרתי לזאק והוא הנהן, הוא התחיל לחבוש לי את הכתף וחשבתי על איך לספר לו את זה.
איך אפשר להגיד למישהו שהדבר היחיד שעוזר לי כשאני מאבד את מי שאני אוהב זה להכאיב לעצמי?
YOU ARE READING
השרשרת של השטן
Romance~גמור~ [2/3] קרולינה ריילר- ראיתי משהו שלא הייתי צריכה לראות, עכשיו הוא שומר עליי ב4 עיניים. אח של החברה הכי טובה שלי, האיש הכי אכזרי שאני מכירה. אני שונאת אותו. להתחמק ממנו מתחיל להיות בלתי אפשרי, כי הוא מרגיש מאוים ממני. אני יודעת שאם מישהו יכול ל...
