השרשרת של השטן

פרק 57

בראד-

"תקחי" הבאתי לקרולינה שקית מלאה במאפינס, כבר שלושה ימים עברו מאז שהיא חזרה לבית שלה.
ביום שבו היא חזרה היא נרדמה עליי, אמנם נשארתי ער כמה זמן אחרי שהיא נרדמה בזמן שהסתכלתי עליה כמו קריפ.
אבל זה היה כי נהניתי מהשלווה שחשתי מהשקט בינינו, אהבתי את זה שהיא נרדמה עליי והשתמשה בי בתור הכרית שלה.
לא שהייתה לה ברירה, לקחתי לה את הכרית.
"מה זה?" קרולינה שאלה והסתכלה על השקית, היא מרגישה הרבה יותר טוב אבל עדיין אסרתי לה לעבוד או ללכת לתיכון, מלאני לעומת קרולינה כן הולכת, אני כנראה אגואיסט.
כי יש עוד סיבה שאני אוסר עליה לצאת מהבית.
אני קודם כל רוצה להבין מה אנחנו, מה קורה איתנו.
שלושת הימים האלה היו מבלבלים ומהנים באותה מידה, אני באתי לבית של קרולינה ודיברנו כמה שעות עד שהלכתי.
לפעמים גם התמזמזנו.
הילדה הזאת היא מגנט לצרות, היא נחטפה על ידי פסיכופת, נדרסה על ידי מכונית שצצה משום מקום והיא המגנט לצרה הכי גדולה, לי.
אני נמשך אליה ברמה לא מוסברת.
"למה אתה עדיין עומד בחוץ? תיכנס" קרולינה אמרה ופתחה את הדלת לרווחה, נכנסתי והיא סגרה את הדלת.
שמתי את השקית מאפינס על השולחן והושטתי את היד לתוך השקית, הוצאתי מאפין והורדתי את העטיפה ממנו, הבאתי לקרולינה והיא לקחה את המאפין ממני.
"למה את נראית עצובה?" שאלתי אותה והזזתי ממנה שיער שהסתיר לי את העיניים היפות שלה.
"ההורים שלי חוזרים עוד כמה ימים והם לא יקבלו את זה.." היא אמרה והטון שלה היה מודאג.
"לא יקבלו את מה?" שאלתי והיא נגסה מהמאפין, "לא יקבלו את זה שאתה חבר שלי" היא אמרה לבסוף והלב שלי התחיל לדפוק מהר יותר בחזי.
חבר שלי, פעם ראשונה שהיא קוראת לי ככה.
כל שלושת הימים האלה לא הגדרנו את עצמנו.
"אם אתה לא אוהב את ההגדרה שאתה חבר שלי-" היא מיהרה לומר וקטעתי אותה כי היא לא הבינה את התגובה שלי נכון, "אני אוהב את ההגדרה הזאת" אמרתי לה והיא הסמיקה, "אז אם אתה אוהב את ההגדרה הזאת יש לי משהו לתת לך.." היא שמה את המאפין בשולחן וקמה, היא הלכה וחיכיתי לראות מה היא רוצה לתת לי.
אם להורים שלה יש בעיה עם זה שאני מזיין את הילדה שלהם, הם מוזמנים לבוא ולהגיד לי את זה בפנים.
"מה אומר?" שמעתי את הקול של קרולינה והסתובבתי בכיסא, ראיתי אותה עם שרשרת.
בשרשרת יש 2 אותיות ולב באמצע, C♥︎B זה מה שרשום על השרשרת.
"זה אולי די קיטשי.." היא אמרה בפנים מובכות והמשיכה, "..אבל אתה החבר הראשון שלי" היא אמרה, "והאחרון" הוספתי, אני החבר הראשון והאחרון של קרולינה.
"והאחרון" היא חזרה אחריי.
"אז מה הקטע של השרשרת?" שאלתי אותה ובחנתי את השרשרת, שרשרת בצבע כסף, אני מניח שרשום קרולינה♥︎בראד.
לרגע האימוג'י של הלב הכה בי יותר חזק, המשמעות של הלב עמוקה יותר, אני לא יודע אם היא שמה אותו כי היא מתכוונת לזה או כי זה יותר יפה ככה.
אני רוצה להגיד לה שאני אוהב אותה, אבל פעם ראשונה שאני מרגיש שאם זה לא יהיה הדדי, משהו בי ישבר.
ביום שבו סיפרתי לקרולינה על מה שאמרתי לאמא שלי, אמרתי לקרולינה משהו שרק סטיב יודע.
אמרתי לה מה שינה את כל חיי, כי אני סומך עליה.
נתתי לה את כל הכוח עליי, ברגע אחד היא יכולה לשבור אותי, אבל היא לא תעשה את זה.
אני סומך עליה ב100 אחוז.
"תתנמך קצת כדי שאוכל לענוד לך את השרשרת" היא אמרה וצחקה, "למה להתנמך כשאת יכולה להיות בגובה שלי?" שאלתי בציניות ומשכתי אותה אליי, הרמתי אותה מעליי והיא כרכה את הידיים שלה סביבי לרגע כדי לא לאבד שיווי משקל.
אני אוהב להרגיש את הגוף שלה עליי, להרגיש את הידיים שלה סביב הצוואר שלי, את כמה שהיא קרובה אליי.
היא ענדה לי את השרשרת והעיניים שלה נצצו, "אתה אוהב את זה?" היא שאלה ותקווה הייתה בקול שלה.
היא באמת חושבת שלא?
"אוהב את זה? אני מת על זה" אמרתי לה והיא חייכה חיוך ענקי, אני מת על זה כמו שמאט מת.
אז זה אומר שאני באמת אוהב את זה.
"זאת החותמת שלי עליך, כדי שכולם ידעו שאתה שלי" היא אמרה ונישקתי אותה, "את ממש רכושנית, אה קרולינה?" חייכתי והיא הנהנה.
"אם אתה החבר הראשון והאחרון שלי אז אני החברה הראשונה והאחרונה שלך?" היא שאלה בציניות ושמתי את האגודל שלי על הסנטר שלה, הרמתי קצת את הראש שלה כדי שעיניה יסתכלו לתוך עיניי.
"אפילו אל תגידי את זה בצחוק קרולינה, למה לי להסתכל על נשים אחרות כשיש לי אותך?" שאלתי אותה וכנראה שזו בדיוק התשובה שהיא רצתה, כי היא נישקה אותי וטרפה אותי בחיים.

קרולינה-

"אז זה רשמי, את ובראד חברים?" מל שאלה, אני בשיחה בטלפון איתה ובראד הלך לפני כמה דקות.
דיברנו שעות והתמזמזנו כל רגע.
"כן! בבוקר הוא גם הביא לי שקית מאפינס" אמרתי למל, אחרי שבראד הלך טרפתי את כל המאפינס.
הם היו טעימים, רק שבראד יותר טעים.
"יהיו לכם ילדים כל כך יפים, שניכם בלונדיניים וזה אומר שגם הילד/ה שלכם ת/יהיה בלונדיני/ת" מל אמרה בשמחה, כבר היא חושבת על ילדים?
אני באמת לא יכולה איתה יותר, התחלתי לצחוק.
"מעניין אותי איך יראה הילד שלך ושל זאק" אמרתי לה וניסיתי לחשוב איך באמת.
היא בלונדינית עם עיניים חומות בהירות, הוא עם שיער שחור ועיניים כחולות.
"אנחנו רק חברים, אני לא יודעת אם נגיע לזה" היא אמרה ושמעתי עצב בקולה.
"את רוצה ילדים?" שאלתי אותה וידעתי שהיא מהרהרת בשאלה שלי.
"לא- זאת אומרת כן אבל רק אם זאק גם רוצה, כי אני רוצה ילדים איתו וממנו" היא אמרה והמשיכה,"אבל אנחנו רק חברים ואני לא יודעת אם נתקדם יותר" העצב בקולה התגבר.
היא לא יודעת שהם לא חברים.
מתי שהלכתי לקנות לבראד את השרשרת אז עצרתי מחוץ לחנות, כי זיהיתי אופנוע, את האופנוע של זאק.
מהדלת של החנות ראיתי את זאק בפנים, הוא קנה טבעת.
טבעת שאיתה הוא יציע למל נישואים.
ברגע שהוא סיים לקנות התחבאתי מאחורי קיר כדי שלא יראה אותי, הוא הלך לאופנוע שלו וכשהוא נסע נכנסתי לחנות.
הייתי בהלם.
מל חושבת שהם רק חברים, אבל הם התקדמו יותר ממה שהיא חושבת.
היא הולכת להיות ארוסה של זאק ואז להתחתן איתו.
זאק, זה שהיא הייתה מאוהבת בו שנים.
שמעתי דפיקות בדלת והפסקתי לחשוב על זה שזאק הולך להציע למל, הלכתי לדלת ופתחתי אותה כי נעלתי עם הסוגר של הדלת.
פתחתי אותה וההורים שלי הופיעו מולי, ישר ניתקתי למל בטלפון.
הם היו אמורים להגיע עוד 3-4 ימים, למה הם הקדימו?
"אנחנו צריכים לדבר איתך" אבא אמר ואמא הנהנה, נחרדתי.
דווקא שהתחיל להיות לי טוב?