השרשרת של השטן

פרק 9

בראד-

קרולינה שאלה אותי מקודם על איך ידעתי מה המידה שלה בנעליים, אני לא אידיוט.
לפני ששרפתי את הנעליים שלה הסתכלתי על המדבקה בתוך הנעל שלה, שם ראיתי את המידה.
תכננתי לקנות לה בבוקר זוג נעליים אבל הייתי עייף ולא קמתי.
"בראד? אתה לא קונה לעצמך משהו?" קרולינה שאלה ונגסה בנקניקיה בלחמניה עם חרדל שקניתי לה.
יש פה כמה דוכני אוכל והיא בחרה דווקא בנקניקיה ובלחמניה בתוספת חרדל ולא קטשופ.
"לא קרולינה, אני ניזון מנשמות" התלוצצתי איתה על מה שהיא אמרה מקודם, שאני השטן ושארצה את הנשמה שלה תמורת הנעליים שקניתי לה.
חיוך קטן עלה על הפנים שלה והיא המשיכה לאכול, נתתי לה את השקט הזה והתקדמנו למכונית שלי.
פתחתי לה את הדלת בצד שלה והיא הסתכלה עליי בשאלה, "זה רק כדי שלא תלכלכי את הידית של המכונית, תיכנסי" אמרתי לה, היא גלגלה עיניים ונכנסה.
הלכתי לצד של הנהג ונכנסתי גם אני, התחלתי לנסוע ולא הסתכלתי עליה.
היא לא דיברה וגם לא אני, היום הזה היה מוזר בשביל שנינו.
פעם ראשונה שאני לא רציתי לסתום לה את הפה.
היא מלמלה משהו ולא הבנתי מה, "מה אמרת?" שאלתי והיא לא ענתה.
הסתכלתי עליה וראיתי שהיא נרדמה, שוב הידיים שלה זזות בחוסר מנוחה ומחפשות משהו.
לקחתי את השקית שהייתה ליד הרגליים שלה ושמתי לה בידיים, היא ישר לקחה את השקית וחיבקה אותה, היא נרגעה והידיים שלה הפסיקו לזוז.
לא הבנתי למה זה קורה לה מתי שהיא ישנה, הייתי נותן הכל כדי לדעת מה היא חולמת שגורם לה לזוז ככה בחוסר מנוחה.
מה אעשה איתה עכשיו?
אני יכול להעיר אותה אבל אני לא רוצה להפריע לה בשינה, אם אקח אותה אלינו לא אוכל למצוא דרך להסביר למלאני למה חברה שלה הייתה איתי כי היא תתחיל לשאול שאלות.
הבנתי מה לעשות, אני אקח אותה לבית שלה ואחליף כמה מילים עם ההורים שלה.

                                 ~

חניתי מול הבית של קרולינה ויצאתי מהמכונית, הלכתי לצד שלה ופתחתי את הדלת, הרמתי אותה בזרועות שלי ואז לקחתי את 2 השקיות.
סגרתי את הדלת של המכונית עם הרגל והלכתי לבית של קרולינה, נתתי בעיטה לדלת וחיכיתי שמישהו מההורים הדפוקים שלה יבוא.
אבא שלה פתח את הדלת והוא הביט בקרולינה, הוא האדים מכעס ונראה שהוא מוכן לתקוף אותי.
יש לי בידיים 2 שקיות ואני גם מרים את קרולינה, אני לא אוכל להתגונן מפניו.
אם הוא ינסה לעשות לי משהו זה לא יכאב לי אבל זה יפגע בה.
"אפילו אל תחשוב על זה" הזהרתי אותו ושלחתי אליו מבט מצמית, נכנסתי לתוך הבית, הוא זז הצידה וחיפשתי את הדרך לחדר שלה.
"לך קדימה צד ימין החדר שלה אחרי השירותים" אבא שלה אמר לי ועברתי דרך הסלון שלהם.
יש להם פה דברים יקרים, ראיתי ביצה מברזל עם כתר מעליה.
אני מכיר את החרא הזה, זה עולה אלפי דולרים.
פניתי בצד ימין והחדר הראשון היה פתוח, כשעברתי לידו הסתכלתי על הבפנים שלו.
זה החדר של ההורים של קרולינה, יש שם שידה עם מלא בשמים ואיפור, בשידה האחרת יש תמונות של שחקני כדורגל וחולצות שלהם ליד תמונות מוחתמות וממוסגרות, איך אבא שלה השיג את כל זה?
הופיע השירותים ושמתי לב שיש הפרדה בין החדר שלה לחדר של ההורים שלה, השירותים באמצע וזה מפריד בין החדרים שלהם.
נכנסתי לחדר של קרולינה והוא היה הרבה יותר שונה ממה שציפיתי, חשבתי שהוא יהיה ורוד עם מלא בובות בכל מקום אבל לא.
החדר שלה קודר יותר משלי, בצבע אפור וסדינים אפורים גם.
הורדתי את השקיות ושמתי אותם ברצפה, הנחתי אותה במיטה שלה ושמתי את הראש שלה על הכרית, כיסיתי אותה והיא לקחה את הכרית מאחורי הראש שלה והרימה אותו, היא חיבקה אותו והוא הסתיר לה את כל הפנים.
"חתיכת טיפשה, את תהרגי את עצמך ככה" לחשתי לה כשראיתי שהיא מצמידה את הכרית יותר מדי לפרצוף שלה והיא לא תוכל לנשום ככה.
הוצאתי את הכרית מהידיים שלה ושמתי לה שוב מתחת לראש.
כדררתי קצת מהשמיכה כמו אתמול והיא ישר לקחה אותה מהידיים שלי והצמידה לחזה שלה.
היא שוב מלמלה משהו וסרקתי את החדר שלה בפעם האחרונה, אין שום תמונות שלה לבד או עם ההורים שלה.
יצאתי מהחדר והבטתי אחורה, נאנחתי וטרקתי את הדלת.
קיבלתי בעיטה חזקה ברגל וישר תפסתי את הרגל של מי שבעט בי, הרמתי את המבט וראיתי את אבא שלה.
הוא עומד על רגל אחת כי אני תפסתי את הרגל שהוא בעט בי איתה והחזרתי לו באותו מטבע, בעטתי לו ברגל שהוא עומד עליה והוא נפל.
"יש לך מזל שהבת שלך ישנה ואני לא רוצה להעיר אותה" אמרתי לו וישר סתמתי לו את הפה עם כף היד שלי.
"אבל אני עדיין אשאיר לך סימן בגוף שתזכור שהייתי פה" אמרתי לו בקול נמוך והוא פער את העיניים שלו, נתתי לו אגרוף במצח ועזבתי אותו.
הוא שם את 2 הידיים שלו במצח והתחיל להתגלגל ברצפה ולהאנח מכאבים.
"לילה טוב" אמרתי לו והלכתי משם.

                                   ~

"לקנות נעליים לא לוקח שעות" סטיב אמר כשנכנסתי לבית, כבר ערב.
כל היום הזה כבר הספיק להתבזבז, הזמן עבר מהר מדי כשהייתי עם קרולינה.
"תגיע לנקודה שלך סטיב" התיישבתי בסלון לידו ולא רציתי לשמוע איך הוא מנסה להגיע לנקודה לאט כמו שהוא אוהב.
"מתי שנהנית עם קרולינה בחנות נעליים אז מאט היקר הופיע בטלוויזיה, יותר נכון הגופה שלו" הוא אמר והסתכל עליי כדי לאמוד את התגובה שלי.
"מה אמרו שם?" הוא חייך ואז מה שאמר היה דפוק.
"האחות תיארה את מי שאסף את מאט מהבית חולים, היא אמרה שהוא היה נראה כמו סיוט מהלך ושהיא חייכה למאט כדי שלא יפחד לנסוע איתו" הוא אמר והתחיל לצחוק.
זה למה היא חייכה אליו ככה?
חשבתי שזה בגלל שהיא שמחה שמטופל שלה מרגיש טוב.
"אמרו עוד משהו?" סטיב הפסיק לצחוק ועדיין חייך, "לא הבינו איך הוא הגיע לעיר אחרת מהבית חולים ואז אמא שלו עלתה לשידור והתחילה לבכות בכי של דמעות תנין" ברור שלא אכפת לה מזה שהבן שלה מת, היא משוחררת ממנו.
קרולינה אמרה שמאט גם התעלל באמא שלו והיא פחדה מהבן שלה.
"טוב אם אין לך עוד משהו להגיד אז הלכתי לישון" לא הרגשתי מותש ככה כבר הרבה זמן.
קמתי ועליתי במדרגות, ראיתי את זאק.
"ראיתי בחדשות שמאט מת" הוא אמר וחשד היה בעיניים שלו, לא רציתי להגיד לו אבל גם ידעתי שהוא ידע אם אני משקר.
"תאונה מצערת ביותר" אמרתי והלכתי לחדר שלי, הרגשתי את העיניים שלו צורבות את הגב שלי.
אתמודד עם זה מחר.