השרשרת של השטן

פרק 23

קרולינה-

ההורים שלי מתנהגים שונה, הם... מתעניינים בי.
אני לא זוכרת שהם התעניינו בי אי פעם.
אני אמורה ללכת למשמרת אבל הם החליטו להושיב אותי איתם בסלון, גיליתי שהם שיקרו בנוגע למה שקרה עם בראד.
הוא לא סימם אותי, הוא גם לא היה עושה את זה.
האמנתי רק כי חיפשתי עוד סיבה לשנוא אותו והמניפולציות של ההורים שלי עבדו עליי.
גם אבא שלי תקף את בראד, מתי שגיליתי את זה אני עמדתי לתקוף את אבא שלי בעצמי.
מה הוא חשב לעצמו?
יש לו מזל שבראד ריחם עליו.
"מה אתם רוצים?" שאלתי אותם בקרירות ואמא חייכה חיוך מזויף, אבא נשם עמוק והתחיל לדבר.
"הצלחנו למכור נכס מאוד יקר לנו, כבר דיברנו עם המשפחה והם קנו אותו, הם יגיעו אלינו היום לארוחת ערב אז תחזרי מוקדם ותרשימי אותם" נעמדתי ואמא כחכחה בגרון שלה, "קרולינה תשבי בבקשה, לא סיימנו" היא אמרה, התיישבתי והזעפתי את הפנים שלי.
להרשים אותם?
אני נראית להם כמו בידור בשביל הלקוחות שלהם?
"יש להם ילד בגיל שלך. שנה יותר- הוא בן 20, הוא בנוסף נאה מאוד" היא אמרה ומשהו הבזיק בעיניים שלה לרגע ולא הבנתי מה.
"ואת אומרת את זה לי כי?" אני אמורה ללכת לעבוד והם מעכבים אותי.
"קרולינה מה נכנס בך בזמן האחרון? תשמרי את החוסר סבלנות לעצמך" אבא אמר ולא יכולתי להתעלם מהמבט השופט שלו.
אני יודעת שהם מאשימים את בראד בזה, זה למה הם שיקרו לי מההתחלה.
בראד מוזמן ללכת לעזאזל אבל הוא נתן לי אומץ לצאת נגד ההורים שלי, משהו שהייתי צריכה לעשות מאז ומתמיד.
"קרולינה תתרכזי, את רק תצטרכי לדבר איתו ומי יודע? אולי הוא ימצא חן בעינייך" נעמדתי שוב והפעם הלכתי.
"צריכה לעבוד" כדי להתרחק מכם הכי רחוק שאני יכולה.
לקחתי את התיק שלי והלכתי, "תבואי מוקדם קרולינה, זאת עסקה מאוד חשובה לנו!" אמא צעקה וסגרתי את הדלת.
במילים אחרות זה תשעשעי אותם ותתחנפי אליהם.

                                ~

"לכי לשולחן מספר 6, הם מחכים כבר 10 דקות שיקחו את ההזמנות שלהם" נאנחתי ולקחתי עט ופנקס כדי לרשום את ההזמנות שלהם.
מתי שהגעתי לשולחן 6 נעצרתי מול 3 אנשים, לא הסתכלתי עליהם וישר אמרתי, "צהריים טובים! מה תרצו להזמין?" והדבקתי חיוך מזויף על הפנים שלי, הוצאתי את הפנים שלי מהפנקס והסתכלתי עליהם.
המבט שלי נעצר כשהבטתי במישהו שהמראה תישבר אם הוא יסתכל עליה.
עיניים ירוקות ונוצצות, מזכירות את שלי.
הוא מחייך ואפשר לראות שיש לו גומה.
יש לו שיער מתולתל בצבע חום והוא די גבוה אבל פחות מבראד בהרבה.
רגע, בראד לא קשור עכשיו.
לא הייתי צריכה להשוות ביניהם.
"לא אמרו לי שהמלצריות פה כל כך יפות, אחרת הייתי בא לכאן יותר" הוא אמר והרגשתי שהדיבור שלו מכשף אותי.
הלב שלי התחיל לדפוק מהר יותר והסטתי את המבט, "תודה.." אמרתי ושמעתי קול של מישהו.
"את לוקחת את ההזמנה שלנו או שנצטרך לאכול את התפריטים?" מישהו אמר ואחריו שמעתי צחוק של עוד מישהי.
לרגע שכחתי שיש כאן עוד אנשים.
"אא-ה מה תרצו?" שאלתי אותם ונשמתי עמוק.
הבטתי בגבר שוב, בעיניים הירוקות שלו והוא הסתכל עליי בסקרנות.

                                  ~

עבר רבע שעה והמנות של שולחן 6 מוכנות, כל אותו הזמן הסתכלתי על הגבר, החיוך שלו גרם לי לחייך והצחוק שלו גרם לי לצחוק.
הוא מושלם בכל מובן, חבל שלא אראה אותו שוב.
שמתי להם את כל המנות בשולחן והעפתי מבט על הגבר שוב, "אני יודע שאת בטח לא שומעת דברים כאלה אבל תודה על השירות שלך" הוא אמר לי למרות שזאת העבודה שלי, בכל זאת זה לא מנע מהרגליים שלי כמעט להתמוטט.
"א-אין בעד מ-מה" גמגמתי והלכתי משם סמוקה ובלי אוויר.

                                   ~

הם ביקשו חשבון וניגשתי אליהם, נתתי להם את החשבון והם שילמו.
הם קמו ובאו ללכת עד שהגבר נעצר, "אפשר לדעת מה השם שלך?" הוא שאל אותי והנהנתי במהירות.
"קרולינה" הוא אמר וזה נראה שהוא חושב על השם שלי, "קרולינה" הוא חזר על זה וחיוך מעלף עלה על הפנים שלו.
"נעים להכיר קרולינה, אני מייק" הוא אמר ושתקתי.
לא ידעתי מה להגיד, למה הוא מציג את עצמו?
"נעים להכיר מייק" אמרתי לו והחברים שלו קראו לו, "נעים להכיר גם אותך קרולינה" הוא אמר והלך.
שמתי לב שהם השאירו טיפ של 25 דולר, זה די הרבה.
משום מה יש לי הרגשה שמייק השאיר את הטיפ.

                                   ~

אחרי היום הארוך הזה במסעדה והשעות העמוסות הגעתי לבית, לארוחת ערב שבו אני צריכה לשעשע משפחה אחרת.
נכנסתי לבית וטרקתי את הדלת בחוזקה כדי שידעו שאני כאן.
"אנחנו בשולחן קרולינה!" אמא צעקה ונאנחתי בעצבים.
זה רק לארוחה אחת.
מתי שהלכתי לשולחן כולם הסתכלו עליי, בחנתי אותם והעיניים שלי נעצרו על מישהו.
מייק.
"תכירי קרולינה, משפחת קולינס וזה מייק" אמא אמרה בהתרגשות וקפאתי.