השרשרת של השטן

פרק 44

בראד-

"אני לא הולך לבוא איתכם גם אם תכוונו אקדח לראש שלי" אמרתי לסטיב ולזאק, הם הולכים לתהלוכה של אמנים, כדי לראות את הציורים שלהם ולשמוע מה גרם להם לצייר אותם.
זה כמו שהם ילכו למי שצייר את המונה ליזה וישאלו למה הוא צייר אותה, זה קל.
כי הוא היה חרמן.
זה למה למונה ליזה יש ציצים גדולים.
זה לא לאונרדו דה וינצ'י זה לאונרדו דה ציצי.
"לראות ציורים לא יהרוג אותך, אולי זה גם יעניין אותך" זאק הציע והפנים שלי הקדירו.
"פורנו שבלולים יעניין אותי יותר מלשמוע זקנים מספרים על למה החליטו לקשקש על דף ולקרוא לזה אומנות" אמרתי לזאק וראיתי שהשלווה של סטיב מתחילה לברוח ממנו כמו שהמונה ליזה ברחה מלאונרדו דה ציצי אחרי שהיא גילתה שהוא מתחרמן מהציור שלה.
"אם אתה לא רוצה לבוא אז בסדר, אבל אל תזלזל בראד.." סטיב אמר והרמתי את היד שלי, הצמדתי את כל האצבעות שלי לאגודל, הרמתי והורדתי אותם שזה יראה כאילו הן מדברות מתי שסטיב מדבר.
סטיב המשיך לדבר ואני המשכתי לדבר עם הידיים, "ציור אחד יכול לספר על חיים שלמים… ואתה מתנהג כמו ילד קטן" הוא אמר וגלגלתי את העיניים שלי.
הורדתי את היד וקמתי, הלכתי לסלון ולקחתי דף ועט מאחת המגירות, קשקשתי קו והלכתי לסטיב ולזאק והראיתי להם.
"הנה הסיפור חיים שלי, אתם רואים את הקו הזה? הוא מספר על כמה גדול הזין שאני שם על האמנים שלכם" אמרתי להם וראיתי אש בעיניים של זאק.
"אל תסתכל עליי ככה, אתה התחלת להתעניין בציורים של אנשים כי למדת לצייר בעצמך בשביל אחותי" הצבעתי עליו והוא בא לפתוח את הפה שלו, רק חבל שאחותי הקטנה נכנסה באמצע.
"תפסיק בראד, תלכו ותהנו" היא אמרה לסטיב וזאק, זאק נישק אותה והיא הסמיקה, יריתי בו חיצים בעזרת העיניים שלי והם יצאו מהדלת.
התיישבתי שוב בספה ומלאני נעמדה מולי.
"את מסתירה את הטלוויזיה" אמרתי לה והיא הנידה את הראש שלה.
"אתה לא צריך לזלזל במה שהם אוהבים, לדעתי זה חמוד שזאק וסטיב נהנים מלראות ציורים" היא אמרה והושטתי את היד לצד ולקחתי את הדף עם הקשקוש שציירתי מקודם והבאתי לה.
"מה זה..?" היא שאלה וכיווצה את העיניים שלה כדי לנסות להבין מה היא רואה.
"ציור, את נהנית?" שאלתי אותה בציניות והיא ישר הורידה את הדף וצמצמה את העיניים שלה לעברי.
היא נאנחה אחרי שבחנה את המבט האדיש שלי לכעס שלה, "קרול באה לכאן, היא תישן אצלנו היום" היא אמרה ונשארתי במקום כדי להראות לה שמה שהיא אמרה כרגע לא השפיע עליי, למרות שהלב שלי מתחיל לדפוק מהר יותר.
"יופי, רק שהיא לא תיכנס למרחב האישי שלי ותפריע לי" אמרתי לאחותי הקטנה אפילו שזה כן מה שאני רוצה שקרולינה תעשה.

                                    ~

שמעתי את הדלת נפתחת ונסגרת, ידעתי שבכל רגע קרולינה תיכנס לסלון.
כצפוי, היא נכנסה ולרגע השתהתה והביטה בי, היא סרקה אותי והמבט שלה היה משונה.
לא המבט הרגיל שהיא רק רוצה לברוח ממני או לא לראות אותי.
לרגע שמתי לב שקצב הנשימות שלה נהיות מהירות קצת יותר, הבנתי שאני משפיע עליה.
התמתחתי והיא הסתכלה על השרירים שלי, שמעתי את השאיפת חמצן העמוקה שלה וישר כשהיא הבינה שהיא בוהה בי היא הלכה לחדר של מלאני.
בלי מילים, רק שקט ומבטים.
ועדיין מלא דברים נאמרו בינינו, שהמצב שלנו נהיה מוזר.
אבל עדיין, מה שהמבט שלי אמר לה זה שתפסתי אותה ושלא אתן לה ללכת.
כי אם היא תנסה ללכת זה לא ישנה ולמה?
כי זה לא משנה אם היא בבית שלי או בעיר שלי, כל עוד היא בעולם אני אמצא אותה.
עם אח שלי לצידי היא בחיים לא תיעלם, לא כמו שהיא מתכננת.
להשיג מספיק כסף ולברוח מכאן.
היא לא תברח ממני.
אבל אם היא רוצה לברוח מההורים שלה אני יכול לגרום להורים שלה לברוח ממנה.
כל עוד אם האמא המכשפה שלה לא הטילה עליי כישוף, אני בטוח שאמא שלה כרגע בבית מלון עם כדור בדולח ומכשפת אותו בשביל לצפות בלקוחות שלה.
הרמתי את השלט ונכנסתי למרחב של הסרטי אימה, הגיע הזמן לקצת אקשן כי בחיים שלי אין מספיק אקשן.

קרולינה-

ברגע שראיתי את בראד ישר עצרתי, הוא ראה שמייק הוריד אותי כאן?
לא יכול להיות, אחרת בראד היה עושה משהו למייק אני בטוחה בזה.
בראד התמתח והשרירים שלו בלטו, הוא עושה את זה בכוונה?
הרגליים שלי התחילו בעצמם ללכת לחדר של מל כי העיניים שלי רצו להמשיך להישאר שם ולהסתכל על בראד.
נכנסתי לחדר של מל וראיתי אותה על המיטה עם הטלפון, היא עזבה את הטלפון וחייכה אליי.
"איפה זאק?" שאלתי אותה כדי לדעת אם החבר שלה יפריע לנו באמצע, כשהייתי בדרך עם מייק הסתמסתי עם מל ושאלתי אותה אם אני יכולה לישון אצלה, היא ישר הסכימה ואמרתי שקרו מלא דברים היום שאני צריכה להגיד לה.
"זאק הלך עם סטיב לתהלוכה של ציורים" היא אמרה והטתי את הראש שלי בבלבול, זה נשמע משעמם.
"מה? זאק מתעניין בזה מאז שהוא התחיל לצייר ואני אוהבת את זה שיש לו תחביב, הוא ממש חמוד כשהוא מתרכז בציורים שלו" היא אמרה והורדתי את התיק לרצפה, התיישבתי במיטה שלה לידה והתחלתי לספר לה על מה שקרה עם מייק, בדרך מאוד מקוצרת.
"מייק לקח אותי לגבעה, זה מקום מאוד יפה ואז הוא ניסה לנשק אותי ולא נתתי לו" סיפרתי למל והסתכלתי עליה, זה נראה שהיא חושבת.
"למה לא נתת לו לנשק אותך,זה לא מה שרצית?" היא שאלה והשאלה שלה הייתה טובה, זה מה שרציתי בהתחלה ומייק כן נישק אותי בהתחלה.
עכשיו אני לא רוצה את זה, אני לא רוצה את הנשיקה הרכה של מייק.
"זה.. מסובך" אמרתי לה והיא הנהנה, כמובן שהיא מבינה אותי.
הקשר ביני לבין מל הוא כמו חמצן לנשימה בשבילי, בלעדיו אני לא יודעת איך הייתי שורדת.
"אם את לא רוצה את מייק את לא צריכה, תלכי לפי הלב שלך ותסמכי עליו" היא אמרה וצחקתי.
"מאיפה הבאת את המשפט הנדוש הזה?" שאלתי אותה בין צחוק לצחוק עד שהבנתי שהיא רצינית.
"הוא אולי נשמע נדוש אבל הוא אמיתי, הלב שלי בחר את זאק וזאת ההחלטה הכי טובה שהוא עשה" היא אמרה והסכמתי איתה.
זאק עושה לה ממש טוב והיא עושה לו ממש טוב, הם זוג שהגורל שלהם נחתם ביום שבו נולדו.
"אני חוזרת לעבוד במסעדה והמנהל שלי יעלה לי את השכר" אמרתי למל וחיוך ענקי עלה על הפנים שלה.
"אלה חדשות טובות! אז אני לא צריכה לשרוף את המטבח שלהם" היא אמרה ושוב צחקתי.
"כנראה שלא" אמרתי לה והטלפון שלה צלצל.
היא הרימה אותו ובהתחלה דיברה בשקט עד שהעיניים שלה נפערו.
"הוא עשה מה?!" היא צעקה וקמה על הרגליים, "אני מבינה, אני אבוא הכי מהר שאני יכולה" היא אמרה למי שבצד השני של השיחה וניתקה.
"מה קרה?" שאלתי אותה בדאגה והיא הסתובבה אליי, "זאק הרביץ למישהו שצחק על ציור של איזה אמן" היא אמרה והתחילה לנעול את הנעליים שלה, "אני חייבת ללכת אני מצטערת קרול" היא אמרה בצער וקמתי.
"אני יכולה לקחת אותך, הרכב שלי כא-" באתי להגיד ונזכרתי שהרכב שלי בבית ושמייק הביא אותי.
ההבנה שהרכב שלי לא כאן הכתה גם במל, "אני אקח אובר" היא אמרה וחשבתי על זה שבראד כאן.
"למה שבראד לא יסיע אותך?" שאלתי אותה והפנים שלה הקדירו.
"הוא בעצמו שונא אמנות, אני לא רוצה לחשוב מה יקרה כשהוא יהיה שם" היא אמרה ורצה מהדלת, נשארתי במיטה שלה כמה דקות ולא עיכלתי את מה שקרה הרגע.
הלכתי לסלון וראיתי את בראד, הוא מרוכז בטלוויזיה וכשהסתכלתי על הטלוויזיה ראיתי שמשודר סרט אימה.
פחד ישב בחזי והידיים שלי התחילו לרעוד, הדבר היחיד שיעזור לי הוא מי ששם את הסרט הזה מההתחלה.
הראש שלי התחיל לדמיין שיש מישהו מאחוריי ורצתי לבראד, קפצתי על הספה לידו ונצמדתי אליו.
הוא הסתכל עליי ונראה מופתע, הוא הביט מהמקום שממנו רצתי ולא ראה משהו.
לבנתיים הלחיים שלי להטו והרגשתי מבוכה.