השרשרת של השטן

פרק 14

בראד-

נכנסתי לבית של קרולינה ונעלתי אחריי את הדלת, חבל שהיא לא נעלה.
אנשים לא טובים יכולים להיכנס בשעות האלה.
בקושי הצלחתי לראות משהו, הכל חשוך ואז ראיתי קצה אור.
זה הגיע מהמטבח, הלכתי לשם והרגל שלי נתקלה בכיסא.
חיככתי את השיניים ושפשפתי לרגע את הרגל, מכה קטנה כזאת יותר כואבת מלריב מכות.
שמעתי רעש והבנתי שקרולינה קמה, אפשר היה לשמוע את הרגע שבו היא ירדה מהמיטה.
פתחתי את המים בברז והלכתי משם, צריך לטמון פיתיון.
אני חושב שהיא לא תבוא, היא פחדנית מדי. כנראה שהיא מחבקת את הכרית שלה ו-
אני רואה אותה.
או יותר נכון אני רואה חד קרן.
שפשפתי את העיניים והבנתי שאני רואה נכון, קרולינה בפיג'מה של חד קרן, היא נראית מגוחכת עם הקרן בכובע שלה והזנב שמטלטל מצד לצד כשהיא הולכת.
היא הלכה בזהירות למטבח והסתכלה מסביב, התחבאתי מאחורי הקיר והיא לא ראתה אותי.
הצצתי שוב וקרולינה סגרה את המים בברז.
כמישהי שמפחדת מסרטי אימה לא ציפיתי שהיא בכלל תצא מהחדר שלה ועוד תיפול בפיתיון.
באתי מאחוריה ולפי איך שהקצב של הנשימה שלה השתנה ידעתי שהיא מודעת אליי.
עמדתי מאחוריה, צמוד מספיק בשביל להריח את הפחד שלה.
היא אמרה בגמגום משהו לא ברור ורעדה, אפילו גאונים לא היו מצליחים להבין אותה.
היא מביישת אנשים שמגמגמים.
"פעם ראשונה שאני רואה חד קרן במציאות" אמרתי לה ולצערי לא הצלחתי לראות את המבט שלה כשהיא קלטה שזה אני.
בגלל ששקעתי באיך הפנים שלה מתעוותות בהפתעה פתאום הרגשתי כאב חד בכתף.
זה שלף אותי מהמחשבות שלי וראיתי שהיא מצמידה סכין לכתף שלי.
היא דקרה אותי.
הקצה של הסכין נכנס לתוך הבשר שלי ובגלל שהידיים שלה רעדו היא לא הצליחה להחדיר אותו יותר.
היא שלפה את הסכין מהעור שלי והסתכלה על הדם נוזל מהכתף שלי, זה לא כואב רק קצת צורב.
היא הסתכלה על הסכין וסובבה אותה, תפסתי לה את היד שאוחזת בסכין ולחצתי עליה.
היא הפילה את הסכין בגלל הלחץ שהופעל על היד שלה וגרמתי לה להביט בי.
"אני לא מאמין שנדקרתי על ידי חד קרן"  אמרתי לה בגיחוך והמבט שלה דקר אותי יותר חזק מהסכין שהיא דקרה אותי איתו לפני רגע.
"אתה משוגע? איך נכנסת לכאן? למה בכלל באת לכאן?" היא התחרפנה ותקפה אותי בשאלות.
"ההגדרה של משוגעת זו את, חד קרן" אמרתי לה והיא האדימה מעצבים.
"תן לי להבין, אתה פורץ לבית שלי, גורם לי להתקף לב ואני המשוגעת?" היא שאלה והנהנתי.
"את דקרת אותי" אמרתי לה והרמתי גבה.
"אתה פרצת לי לבית!" עזבתי אותה והיא הלכה לאחור.
"לא פרצתי, הדלת הייתה פתוחה" משכתי בכתפיים והדם המשיך לזרום ולהיספג בחולצה שלי.
"אני אהרוג אותך" היא אמרה כשהיא לבושה בפיג'מה של חד קרן, התאפקתי לא לצחוק לה בפנים.
"ניסית" הנדתי למקום שבו היא דקרה אותי.
"אני אנסה שוב" היא איימה ולא זזתי, היא מוזמנת להרים את הסכין ולנסות.
"מה תעשי? תהרגי אותי עם הקרן שלך?" שמתי את היד שלי מתחת לכובע שלה והרמתי אותו, שמתי עליה את הכובע והקרן עמד מולי.
"אל תיתן לי רעיונות" היא הורידה את הכובע שלה והשיער שלה נהיה פרוע.
לקחתי נייר והרטבתי אותו, הצמדתי למקום שבו היא דקרה אותי והיא רק צפתה בי בשקט.
"אני מצטערת על שדקרתי אותך.." היא אמרה וסובבתי את הראש אליה, הופתעתי.
"..חלש ולא חזק כמו שרציתי" היא המשיכה וגלגלתי את העיניים שלי, הייתי צריך לצפות שהיא תגיד את זה.
"אני חושב שזה היה החזק שלך, את פשוט חלשה" התגריתי בה והיא איגרפה את הידיים שלה.
"את יודעת קרולינה, כמישהי שמציגה את עצמה כפחדנית את לא מתנהגת ככה, להתנהג כמו קורבן בסרט אימה ולדקור אותי מראה את ההפך הגמור" בחנתי אותה והיא בלעה את הרוק בלחץ.
תפסתי אותה.
"אולי את פוחדת מלאהוב סרטי אימה ואלימות, כי ללכת בחושך ולדקור אותי נראה משהו שאת עושה ביום יום" האשמתי אותה והיא השפילה מבט.
שמתי את היד שלי על הלחיים שלה והרמתי לה את המבט, "תסתכלי על הכתף שלי, על איך הדם שלי נספג בנייר בגלל מה שעשית לי" היא הסתכלה על הכתף שלי ואז הלכה אחורה.
"תפסיק להתנהג כמו מטורף! למה באת מההתחלה?" היא שאלה ועשיתי את עצמי חושב.
"אני רוצה לדעת מה גרם לך לשנות את דעתך, פעם ראשונה אתמול הייתי פאקינג נחמד ובגלל הנחמדות שלי לא רצית לדבר עם אחותי!" חיכיתי לתשובה ממנה ומה שהיא אמרה גרם לכל עצם בגוף שלי להידרך.
"הנחמדות שלך כוללת לסמם אותי?".