השרשרת של השטן

פרק 28

קרולינה-

"קרולינה?" שמעתי מישהו קורא בשם שלי ופקחתי את העיניים שלי, ראיתי את מייק רוכן מעליי, הזווית ראיה שלי מטושטשת ונאנחתי מכאבים.
התיישבתי ושמתי יד מאחורי הראש, אני מרגישה שירו לי מאחורי הראש בלי ששמתי לב.
"קרולינה, את בסדר?" מייק אמר ומצמצתי כמה פעמים כדי לראות טוב יותר, הוא נראה מודאג.
"מה קרה?" שאלתי אותו וניסיתי לקום, אני מרגישה שאני על משהו.
הגב כאב לי כשהתיישרתי ומייק שם את היד שלו על הגב שלי, "את לא זוכרת?" הוא הטה את הראש שלו ונראה מודאג יותר.
הסתכלתי למטה והבנתי איפה אני, על הברכיים של מייק.
שמתי לב לרוח שמעיפה את השיער שלי, אנחנו בחוץ.
מחוץ לבאולינג בספסל, הכל התחיל לחזור אליי.
הדייט עם מייק, ההופעה המפתיעה של בראד ואיך שהוא השתמש במייק כמו כדור.
"מתי שהגורילה דחפה אותי את רצת אליי ואז החלקת כשהסתכלת על הגורילה נעלם ונפלת" הוא אמר ולקח לי שניה להבין שהגורילה זה בראד.
מיששתי לרגע את הראש ועצמתי את העיניים, נזכרתי במדויק מה קרה.
רצתי למייק כדי לבדוק שהוא בסדר ובראד תפס אותי באמצע הריצה, התנגדתי ואמרתי לו לעזוב אותי ושהוא חתיכת מזדיין, אכזרי ואובססיבי.
בתמורה למה שאמרתי הוא אחז לי בלחיים עם הכף יד שלו ולחץ על הלחיים שלי עד שהבטתי בו.
"תזכרי מה שעשית לו קרולינה, כי בסופו של דבר הוא יפגע בך רק אל תבואי אליי בוכה, מבינה?" הוא שאל בלעג ועזב אותי.
אני רצתי בחזרה למייק והרגשתי מבולבלת, כועסת ושנאה טהורה לגבי בראד קנדי.
למה הוא אמר את זה?
ולמה לעזאזל הוא יחשוב שאם אבכה אני אבוא אליו?
הוא יכול ללכת להזדיין.
רצתי למייק והבטתי פעם אחרונה בבראד, ראיתי את המבטים הפחדניים של האבטחה ואיך שהם ישר נרתעו, המאבטח ששם יד על בראד הוריד את היד ובראד יצא מהבאולינג עם חיוך על הפנים שלו.
ואז מעדתי והכל נהיה שחור.
"קרולינה את צריכה מים?" מייק שאל והשאלה שלו שלפה אותי מהמחשבות שלי.
"למה אני על הברכיים שלך ולמה אנחנו בחוץ?" שאלתי אותו בחזרה והוא שם יד מאחורי הראש שלו והזיז אותה קדימה ואחורה וחייך.
"אחרי שהתעלפת חשבתי שהכי טוב זה שתנשמי אוויר צח" הוא אמר וקמתי ממנו.
נעמדתי מולו והוא נראה מבולבל.
"אני מצטערת על מה שקרה.." הוא עשה לי עצור עם היד והפסקתי לדבר.
"אני מבין, אקס אובססיבי?" הוא שאל אותי והרים גבה, השאלה שלו גרמה לי להסמיק.
כן שכבתי עם בראד אבל הוא בחיים לא יהיה אפילו ידיד שלי, אז חבר?
"לא, לא" אמרתי בגיחוך ונפנפתי את הידיים שלי מולו, הוא צחק ואז כשהפסיק לצחוק שקט השתרר בינינו.
"אתה לא כועס?" שאלתי אותו בגלל מה שקרה היום, בראד פגע בו, פגע בי והרס לנו את הדייט.
"כעסתי אבל למה לכעוס כשאין את מי להאשים כרגע? הגורילה לא כאן" הוא אמר והבנתי את הכוונה שלו.
מה שהוא אמר גרם לי לכבד אותו הרבה יותר.
תמיד הייתי בסביבה של אנשים שמתעצבנים כל הזמן וברגע, הם אף פעם לא שמרו על קור רוח.
זהו זה שאני כן כועסת ובראד הולך לקבל את כל הכעס שלי.
הוא צריך להיות מוכן לזה.
"את רוצה שאקח אותך הביתה?" הוא שאל והנדתי לשלילה, הרכב שלי כאן וגם יש מקום אחר שאני רוצה ללכת אליו.
לבית של חברה שלי אבל לא בשבילה, אלא בשביל האח המעצבן שלה.
"אני מניחה שאדבר איתך יותר מאוחר.." אמרתי לו והלכתי משם בפנים מושפלות, כנראה שהוא לא ירצה לדבר איתי שוב אחרי מה שקרה.
הכל באשמת בראד.

                                  ~

חניתי ליד הבית של מל ועמדתי מול הדלת, נשמתי עמוק ודפקתי.
הדלת נפתחה וסטיב נעמד מולי, הוא לרגע נראה מבולבל ואז התאפס על עצמו.
"מל ישנה" הוא אמר כי הוא חושב שהיא הסיבה שבאתי לכאן, הסיבה היא אח שלו.
"איפה בראד?" שאלתי אותו וניסיתי לא להיראות כועסת, הוא הלך לאחור והושיט את היד שלו לאחור כמן תנועה אצילית ונכנסתי לבית, הוא טרק את הדלת מאחוריי.
"בראד בחדר שלו, הוא מתאמן בשק איגרוף" סטיב אמר והלכתי ישר כששמעתי את המיקום של בראד.
סטיב לא ניסה לעצור אותי, כנראה הבין שיש סיבה שלמענה אני כאן.
פתחתי את הדלת של בראד ונכנסתי, הוא מול השק איגרוף בלי חולצה וזיעה נוטפת מהגוף השרירי שלו.
הוא נותן אגרוף ועוד אגרוף ובעיטה לשק איגרוף, כל השרירים שלו מתגמשים עם כל תנועה שלו.
"מל לא עכשיו" הוא אמר והפסקתי להסתכל על הגוף שלו שמסיח את דעתי.
הגב שלו נראה כל כך רחב מאחור, גם איך שהוא מרוכז במה שהוא עושה...
נענעתי את הראש והכעס שלי התחדש.
הוא הרס לי את הדייט, פגע בדייט שלי ועכשיו הוא כאן בחדר שלו מול השק איגרוף שלו?
התקדמתי אליו ונתתי לו בעיטה בגב, הוא ישר הסתובב.

~ אני עדיין בטירונות, שבת קודמת סגרתי בבסיס והשבת יצאתי אז כנראה שיעלו עוד פרקים :) ~