השרשרת של השטן

פרק 41

בראד-

נכנסתי לבית וסטיב כבר עמד מחוץ לדלת, כנראה ראה מהחלון שאני הגעתי.
"למה אתה בלי חולצה?" הוא ישר שאל כשראה אותי, הייתי מוכן לשאלה הזאת.
"השרירים שלי קרעו אותה" אמרתי לו וקרצתי, הוא רק הרים גבה וזה רמז לי שהוא רוצה את התשובה האמיתית.
"הבאתי אותה לקרולינה" אמרתי במשיכת כתפיים והלכתי לסלון, סטיב עקב אחריי וראיתי בעיניים שלו שיש לו אלפי שאלות.
"אז תן לי להבין, הלכת לבית של קרולינה לפני או אחרי שהלכת למועדון חשפנות?" הוא שאל ובאתי לענות אבל הוא לא נתן לי.
"רגע משהו לא מסתדר לי, חזרת מהר מדי. זה אומר שמשהו קרה" הוא הגיע למסקנה הזאת ועדיין הוא לא נתן לי לדבר והוא פתר את זה בראש שלו.
"יש 2 אפשרויות, ששיקרת לי והלכת לבית שלה או שפגשת אותה שם" הוא אמר ונעץ בי את העיניים שלו, עשיתי לו 2 עם היד שלי כדי להגיד לו שזו האפשרות השניה.
"הבנתי, אם אין לך חולצה זאת אומרת שקרה משהו והיא הייתה בלי בגדים אז הבאת לה את שלך" אני לא יודע אם הוא משער את זה או אומר.
"היא הייתה עם בגד עליון חשוף" אמרתי לו והוא חזר לפתור את כל זה בראש.
הוא מתנהג כאילו נתנו לו משימה לדעת מה קרה בלי שאגיד לו.
"אם היא הייתה עם בגד עליון חשוף זה אומר שגברים ראו אותה, קרולינה עם בגד עליון חשוף + גברים שבוהים בה = בראד עצבני ואלים" הוא קיצר את כל מה שקרה הערב בתור משוואה מפגרת.
"חתיכת מזדיין אני לא אחד מהמשוואות שלך" אמרתי לו והוא התעלם ממני והמשיך לחשוב.
"מישהו נפגע?" הוא שאל לבסוף והבנתי שזה הסוף של המשוואה שלו.
"לא בדיוק, לחצנו ידיים וזה כאב לו" מלמלתי וסטיב דחף אותי והתחת שלי פגש את הספה.
"מה לעזאזל סטיב?" שאלתי אותו בכעס והוא התיישב לידי.
"למה היא הייתה שם מההתחלה?" הוא שאל אותי את מה ששאלתי את קרולינה מקודם.
"בגלל המנהל המזדיין שלה" אמרתי לו והוא לקח את הלפטופ שלו מהשולחן.
"לאיזה מועדון חשפנות הלכת?" הוא שאל ולא הבנתי למה זה אמור לעניין אותו.
"למועדון חשפנות של סטיב קנדי" התלוצצתי איתו והוא אפילו לא נתן לי חיוך קטן.
"לגרום לנשים להשפיל את עצמן בשביל כסף זה לא מצחיק" הוא אמר וגלגלתי את העיניים שלי.
"עכשיו לאיזה מועדון הלכת?" הוא שאל ואמרתי לו.

                                  ~

סטיב הראה לי במצלמות מה קרה במועדון מאז שקרולינה נכנסה, רובי קיבל אותה ואז כשהיא התלבשה הוא יצא מהחדר.
אם הוא היה נשאר הייתי חוזר למועדון ועוקר את העיניים שלו.
סטיב העביר קדימה למה שאני עשיתי לרובי ורק הסתכל עליי בחוסר סבלנות.
"מה?" שאלתי אותו והוא סגר את הלפטופ.
"פעם ראשונה שלא פגעת במישהו עד שהוא היה צריך עזרה ראשונה" סטיב אמר וקם.
"אם אתה צריך משהו אח, תגיד לי" הוא אמר והלך, נשארתי לבד בסלון מבולבל מהתרחישים של היום או יותר נכון מבולבל מסטיב.

קרולינה-

"את צוחקת עליי? פיטרתי מישהי בשביל שתיכנסי למועדון במקומה ואז את הולכת באמצע?" המנהל שלי שאל אותי וגרם לי להרגיש כפוית טובה.
למרות שהוא לא העביר אותי למועדון רגיל, הוא העביר אותי למועדון חשפנות שבו אני אמורה ללבוש חשוף.
"אני לא ידעתי שזה מועדון חשפ-" באתי להגיד והוא לקח את העט שלו וזרק לידי, "אל תעני לי!" הוא צעק ונשכתי את השפה שלי.
"את לא חוזרת לעבוד כאן ואני לא רוצה לשמוע שאפילו באת לאכול כאן, עופי לי מהעיניים" הוא אמר ויצאתי מהדלת, הלכתי לבחוץ והרגשתי סערת רגשות.
כעס ועצב.
קברתי את הפנים שלי בידיים שלי והתחלתי לבכות.
אני אהבתי את העבודה הזאת.
למה עכשיו כשאני עצובה אני חושבת על בראד וזה מעודד אותי?
הטלפון שלי התחיל לצלצל וראיתי את השם של מייק על המסך, "מה איתך קרולינה?" הוא שאל ונזכרתי באתמול.
אחרי שבראד הלך דיברתי עם מייק, פעם ראשונה שהרגשתי שאני רק רוצה לדבר עם בראד.
"אני בסדר אבל המנהל שלי סירב לי על הבקשה לחזור לעבוד במסעדה" אמרתי למייק ומחיתי את הדמעות.
"אני בטוח שתמצאי מקום יותר טוב עם שכר יותר טוב" הוא אמר והוא לא מבין.
ברגע שיהיה לי מספיק כסף אני עוברת לגור רחוק מכאן, רחוק ממנו ורחוק מההורים שלי.
מה לעזאזל קורה לי?
לא אמרתי את השם של בראד.
רציתי לעבור רחוק מההורים שלי ומבראד אבל עכשיו שכחתי להגיד את השם שלו.
אני כבר לא בטוחה אם אני רוצה לעבור רחוק מבראד.
"כן אתה צודק מייק, אני צריכה ללכת אראה אותך היום" אמרתי לו וניתקתי.
אתמול הוא אמר לי שהוא רוצה לראות אותי היום והסכמתי.
התקשרתי למל והיא ישר ענתה, "היי מל" אמרתי לה ושמעתי ברקע את זאק ממלמל משהו על חביתה שרופה.
"קרול! עוד מעט אראה אותך בתיכון" היא אמרה ושוב משכתי באף שלי.
"את בסדר?" היא ישר שאלה והתחלתי לפרוק בשיחה איתה.

                                  ~

"עכשיו הוא מסרב שאני אחזור לעבוד אחרי שהוא שם אותי במועדון חשפנות בניגוד לרצוני" אמרתי לה ושמעתי את הרעשי רקע מתחלשים.
"את לא צריכה לחזור לעבוד שם, מנהל זבל. אני יכולה ללכת ולעבוד שם בתור טבחית. תאמיני לי אני גרועה בלבשל וכל המסעדה תישרף" היא אמרה והתחלתי לצחוק.
היא יודעת איך לעודד אותי.
"תודה מל, אראה אותך בתיכון" אמרתי לה וניתקתי.
עכשיו אני מרגישה יותר טוב.