השרשרת של השטן

פרק 31

בראד
(עבר,גיל 8, יום הולדת)

"מזל טוב לתאומים האהובים עליי" אמא אמרה ונכנסה לחדר שלי ושל סטיב והיא הדליקה את האור.
פקחתי את העיניים וראיתי שאבא נכנס עם מלאני בזרועות שלו, היא התחילה לזחול לא מזמן והיא זוחלת לכל מקום אפשרי.
היא גם מנסה לאכול כל דבר שהיא רואה על הרצפה.
"בוקר טוב בנים, מזל טוב" אבא אמר ושם את מלאני על המיטה שלי, היא זחלה אליי והרמתי אותה עליי.
"בוקר טוב מל" אמרתי לה והיא לחצה לי על האף, צחקתי וחיבקתי אותה.
"תביא לי גם את אחותי, אני יותר גדול ממך!" סטיב התלונן מהמיטה שלו שבצד השני של החדר.
"רק ב2 דקות" השבתי לו ולקחתי את הכרית מאחוריי, זרקתי אותה עליו והיא נפלה לרצפה במקום לפגוע בו.
אני אוהב את זה שאני ואח שלי תאומים אבל הוא תמיד מזכיר שהוא גדול ממני ב2 דקות, זה לא כאילו שיכולנו לצאת ביחד.
אני גם מתערב שבבטן של אמא שלנו הוא דחף אותי, החנון הזה.
"לא פגעת, אתה כיוונת אליי אבל היית צריך לכוון יותר גבוה כדי שזה יפול עליי ולא לכוון ישר אליי" הוא אמר ואמא לקחה את מלאני ממני.
"תסתום כבר, חנון" אמרתי לו ואמא הורידה את מלאני אליו, מלאני נתנה לו מכה בלחי עם היד הקטנה שלה.
"רואה? גם מל מסכימה איתי" אמרתי לו ושילבתי את הידיים, הוא גלגל את העיניים שלו והסתכל עליה.
"בוקר טוב מל את יודעת שלאח הגדול שלך יש יום הולדת?" הוא שאל אותה והיא צחקקה, "לאח הגדול של שניכם" סטיב סובב את הראש שלו והדגיש את של שניכם.
הרגשתי שהפרצוף שלי מאדים והזעפתי את הפנים, "מה אתה לא מבין ב2 דקות!" צעקתי עליו ומלאני מחאה כפיים.
"קדימה, תתעוררו כדי שנאכל ארוחת בוקר ואז תראו את העוגה שהכנתי לכם" אמא אמרה וקרצה, ישר ששמעתי עוגה נעמדתי.
"כן אמא" אמרתי לה והלכתי לצחצח שיניים.

                                   ~

סיימתי לצחצח שיניים והורדתי את המברשת, ירקתי וניגבתי את הפה עם מגבת.
יצאתי מהדלת וראיתי את מלאני זוחלת על הרצפה, היא הסתכלה עליי וירדתי על הברכיים כדי שתראה אותי יותר טוב.
"מה עכשיו את מחפשת לאכול?" שאלתי אותה והיא צחקקה, שמתי את הידיים שלי עליה והרמתי אותה.
"את תהיי מאוד בעייתית כשתהיי גדולה, נכון מל?" שאלתי אותה בידיעה שהיא לא יכולה לענות, היא שמה את הידיים שלה בשיער שלי ומשכה אותם.
"אני אקח את זה ככן" אמרתי וצחקתי, הלכתי למטבח וראיתי את העוגה עם ה4 עוגות, היא יותר ענקית ממלאני.
"מה אומר בראד?" אמא צצה מאחוריי ולא עניתי, עדיין התרשמתי מהעוגה.
"אני חושבת שמלאני רוצה להיות ברצפה" אמא אמרה וצחקה, ראיתי את מלאני מושיטה ידיים לרצפה אז הורדתי אותה ממני כדי שתמשיך לזחול.
"מתי היא תתחיל לעמוד? לפעמים אני מרגיש שיש לנו כלב במקום אחות קטנה" התלוננתי ונאנחתי, אני רוצה לרוץ איתה אבל אי אפשר.
"גם אנחנו היינו ככה ואל תקרא למל כלב" סטיב אמר ונכנס למטבח, אבא מאחוריו.
"בקרוב היא תעמוד ואז הצרות האמיתיות יתחילו" אבא אמר ושמעתי את הצחוק של אמא.
"קדימה, בואו נשב" אמא אמרה והרמתי את מלאני, אני רוצה שהיא תהיה בידיים שלי כשאני מכבה את הנרות.

                                    ~

"שים עליה גם את הידיים" אמרתי לסטיב, שמתי את מלאני על השולחן והיא זחלה והפילה את העוגה אחרי שאכלנו חצי ממנה.
אני וסטיב היינו צריכים להתקלח כי העוגה נפלה עלינו ואמא קילחה את מלאני.
עכשיו אנחנו עומדים מול מצלמה שאבא קנה ואני מחזיק את מלאני, אמא מאחורי סטיב.
"ככה?" סטיב שאל כשקירב את מלאני גם אליו ושנינו מחזיקים אותה.
"כן, בדיוק" השבתי לו ואבא הפעיל את המצלמה ורץ למאחורינו, אמא שמה את היד שלה על הכתף של סטיב ואת היד השניה על מלאני ואבא שם את היד שלו עליי ואת היד השניה על מלאני.
ההבזק של הפלאש עיוור אותי לשניה ואז אבא הלך למצלמה והוציא את התמונה ממנה, "אתם נראים כמו האחים הכי טובים בעולם" אמא אמרה כשהביטה בתמונה.
דמעה נזלה מהעין שלה ונרתעתי לאחור, "אמא? למה את בוכה?" שאלתי אותה והיא מחתה את הדמעה.
זה מוזר, היא מחייכת אבל בוכה.
"היא בוכה מאושר, טיפש" סטיב אמר לי ודחפתי אותו קצת עם המרפק שלי.
הוא הטיפש כאן.
בוכים רק כשעצובים אחרת למה לבכות כששמחים?
"תפסיקו בנים, אני פשוט אוהבת אתכם כל כך" אמא אמרה וחיבקה אותי ואת סטיב, "גם אנחנו אותך" סטיב ואני אמרנו באותו זמן והחזרנו לה חיבוק.
מלאני מחאה כפיים והבנתי שהיא מסכימה איתנו.
      
 

בראד-
(עבר, גיל 9)

"תגידי בראד" אמרתי למלאני כשהיא על הברכיים שלי בסלון.
היא יודעת להגיד אמא ואבא ועוד מילים אבל היא עדיין לא אמרה בראד פעם אחת.
היא גם הולכת ומבינה כל מה שאומרים לה אבל היא לא מדברת.
היא פתחה את הפה שלה ושום קול לא יצא ממנו.
"מל, תגידי בראד" אמרתי לה שוב בפעם האלף היום, מאז ששמעתי שהיא אמרה אמא ואבא ניסיתי שהיא תגיד את השם שלי, כל יום אני אומר לה את זה אבל היא עדיין לא אומרת בראד.
נאנחתי ונשמתי עמוק, כנראה שהיא לא תוכל להגיד בראד עכשיו.
השפלתי את המבט שלי והיא נגעה לי בשיער, לא הבנתי למה היא אוהבת לגעת לי בשיער אבל זה תמיד מעסיק אותה.
"ברי" שמעתי את מל אומרת וישר לקחתי אותה אחורה, היא אמרה עכשיו ברי?
"כן מל, ב ר א ד" אמרתי לה וחייכתי, היא הסתכלה על הידיים שלה.
"ברי" היא אמרה שוב והלב שלי דפק מהר יותר, אחותי אמרה את השם שלי סוף סוף.
"כן מל, ברי" הסכמתי איתה, אני מניח שאני ברי מעכשיו.

                                  ~

"למה אתה כזה שמח?" סטיב קפץ על המיטה שלי ושאל את זה בגלל שראה אותי עם חיוך ענקי על הפנים.
הקול החמוד של אחותי אומרת את השם שלי חוזר שוב ושוב בראש שלי.
"מל אמרה את השם שלי" לסטיב נפלה הלסת לשמע מה שאמרתי לו.
"אין מצב, היא אמרה בראד?" הוא שאל ובדיוק מלאני נכנסה לחדר שלנו.
"ברי" היא אמרה ובאה אליי, הרמתי אותה והנחתי אותה לידנו במיטה.
"תגידי סטיב מל" סטיב אמר אחרי שנעמד והתכופף מולה, "זה נראה שאתה משתחווה לה" אמרתי לו בין צחוק לצחוק.
"אם זה מה שצריך כדי שהיא תגיד את השם שלי" הוא אמר ורציתי לצלם את זה.
"סט-" היא אמרה וסטיב ישר נעמד, "כן מל, תמשיכי" הוא דחף אותה להמשיך להגיד את השם שלו.
"סטיב" היא אמרה וסטיב קפץ משמחה.
"שמעת את זה ברי? היא אמרה סטיב" הוא אמר ברי בלעג וחיבקתי את מל כדי שהיא לא תראה שאני עושה לו אצבע שלישית.