השרשרת של השטן

פרק 11

קרולינה-

המסעדה מפוצצת, אני לא זוכרת אותה אי פעם מלאה ככה.
הטלפון שלי כל הזמן מצלצל בכיס שלי וכל צלצול גורם לי להרגיש רע יותר, זאת מל מספימה אותי בשיחות.
שלפתי את הטלפון מהכיס וכיביתי אותו, אני ממש מצטערת מל.
היא לא הפסיקה מאז שאמרתי לה שאני לא רוצה שהיא תפנה אליי יותר ושאני לא יכולה להסביר.
אם לא הייתי עסוקה בלמלצר עכשיו כנראה שהייתי בבית בחדר שלי מתחת לשמיכה מתמררת על איך החיים שלי השתנו ככה.
והכל רק בגלל בן אדם אחד.
אני מתכננת להרוויח מספיק כסף ואז לעבור לעיר אחרת, לבית חדש וחיים חדשים.
רק המחשבה הזאת עוזרת לי להמשיך לזוז ולא להיות שקועה במצב הרגשי שאני נתונה לו.
זאת התקווה היחידה שלי.
בגלל זה אני מתכננת לקחת משמרות כפולות כדי להרוויח כמה שיותר, אני רוצה לעבור מכאן כמה שיותר מהר.
אני אפילו לא הולכת לתיכון, גם מל לא הולכת.
אני לא יודעת את הסיבה שלה אבל הסיבה שלי היא שאני לפעמים לוקחת משמרות בבוקר וזה נתקל בשעות של התיכון, גם אני לא רוצה לראות את התלמידים האלה ולשמוע את הרעש שלהם, זה פשוט לא עושה לי טוב.
אני יכולה לחזור על יב בעיר אחרת ושם התלמידים יהיו יותר נחמדים או שפשוט לא תהיה לי תעודת בגרות, ביג דיל.
"הנה הפסטה ברוטב שמנת פטריות שלך" אמרתי ללקוח בשולחן בחיוך מזויף, אני נאלצת להדביק את החיוך הזה כי אחרת יפטרו אותי.
"בבקשה, הצ'יזבורגר שלך" שמתי לחבר שלו בשולחן ושניהם הודו לי והלכתי, אני ממלצרת בנוסף אליהם עוד שולחן.
"יש שולחן שביקש אותך ספציפית" אחת המלצריות האחרות עברה לידי ואמרה לי, היא הצביעה על שולחן מחוץ למסעדה.
אני בעד למלצר כמה שיותר שולחנות בשביל יותר טיפים אבל אני לא יכולה לעמוד בעומס.
אני צריכה לתת תשומת לב לשולחנות וזה יהיה קשה כשמוסיפים לי כל רגע עוד לקוחות.
רגע, אותי ספציפית?
הלכתי לבחוץ כדי לראות מי רוצה אותי וראיתי מישהו עם תפריט שמסתיר את הראש שלו, הוא הרים את היד והלכתי אליו.
"תרצה להזמין?" שאלתי אותו ואז הוא הוריד את התפריט וראיתי מי זה.
בראד.
"כן, אני ארצה להזמין את המנה של למה לעזאזל ניתקת קשר עם אחותי?" הוא ישר התעצבן ולא הייתי מוכנה אליו כרגע.
למה הוא היה צריך לבוא לכאן?
הסיבה שניתקתי איתה קשר היא אתה דפוק!
רציתי לצעוק עליו את זה אבל המבט שלו הפחיד אותי וגם כי אני לא רוצה לצאת מדעתי כשאני עובדת.
"אין את זה בתפריט כרגע אבל אני יכולה להמליץ לך על המנה של זה לא עניינך" החזרתי לו והוא סגר את התפריט ברעש.
"זה ענייני כשאת גורמת לאחותי לבכות" מל בוכה?
לא חשבתי שהיא בוכה בגלל שניתקתי איתה קשר, הוא בא לכאן כדי לחזק את הרגשות אשמה שלי? כי הוא מצליח.
"תראו מי מדבר, אתה כמעט הרגת את חבר שלך" הזכרתי לו את מה שהוא עשה לזאק והשרירי לסת שלו בלטו מרוב עצבים.
הוא תמיד מתעצבן, אי אפשר לדבר עם החיית פרא הזה בשיחה רגועה.
"ואני הצטערתי והתנצלתי על זה" האישונים שלו התחדדו והרמתי גבה.
"לפעמים להגיד להגיד סליחה לא עוזר" אמרתי לו בקול קודר והוא התחיל לצחוק.
"לא אמרתי סליחה, התנצלתי בכך שאמרתי לו לעבור אלינו ושקיבלתי את זה שהוא אוהב את אחותי" מחאתי לו כפיים ושמעתי שהשולחן השני שאני ממלצרת קורא לי.
"למיטב ידיעתי סטיב הציע את זה, עכשיו סלח לי, אתה מתכוון להזמין?" נמאס לי מהשיחה המוזרה הזאת איתו והשולחן האחר שלי קורא לי.
"אני מבין שאת מעודכנת בהכל וכן, אני רוצה מיץ ענבים" הוא אמר וחיכיתי שימשיך.
"את לא רושמת את זה?" הוא שמע את השולחן שלי קורא לי וניסה להביט בהם אבל עמדתי מולו כדי שלא יצליח לראות אותם.
"אני יכולה לזכור בראש, מה עוד?" שאלתי והתחלתי להזיז את הרגל בחוסר סבלנות.
"רק מיץ ענבים" הוא אמר ורציתי לקחת את התפריט ולתת לו מכה בראש איתה.
הלכתי משם ולקחתי את המנות של השולחן האחר שלי, נתתי לגבר את הסטייק שהוא ביקש ולחברה שלו סלט.
לקחתי מיץ ענבים והלכתי לבראד, שמתי לו בשולחן ואז הוא קרא לי.
"משהו לא בסדר במיץ הזה, תסתכלי" הוא אמר והתקרבתי כדי לראות מה לא בסדר.
הוא פתח את הפקק ואז שפך עליי את המיץ ענבים והלכתי לאחור, היה לו חיוג לועג על הפנים וכולי טפטפתי מיץ ענבים.
ישר רצתי לשירותים של הבנות ונכנסתי בדחיפה חזקה של הדלת, הסתכלתי במראה ואלוהים, אני נראית נורא.
אני צריכה ללכת להתקלח דחוף אחרת המיץ יהרוס לי את כל השיער, אני צריכה לעשות את זה לפני שהוא יתייבש.
אין לי כאן גם מדים להחלפה כי לא חשבתי שאני אתקלח במיץ ענבים.
אני כועסת והגעתי לגבול של הכעס שלי.
עוד רגע זה יהמר לעצב ואז בכי, נשמתי עמוק ושמעתי את הדלת נפתחת.
בראד נכנס.
הוא סגר את הדלת של השירותים מאחוריו, נשען עליה ושילב את הידיים שלו.