השרשרת של השטן

פרק 36

בראד-
(הווה)

"בראד אתה בסדר?" מלאני שאלה ושלפה אותי מהמחשבות שלי, שיט.
הסתכלתי על אחותי, עוד שההורים שלנו מתו היא הייתה בת 8 ועכשיו היא 18.
היא גדלה אבל לא השתנתה, לא לגמרי.
אחרי שההורים שלנו מתו סטיב התחיל להיות הפסיכולוג שלה והיא דחקה את המוות של ההורים שלנו עד שהיא שכחה מהם.
היא עדיין חייכנית כמו שהיא הייתה ילדה קטנה, היא תמיד תישאר אחותי הקטנה לא משנה באיזה גיל היא תהיה.
"לא ענית למל, אתה בסדר?" סטיב שאל לידי והנהנתי.
הוא הפסיק לפגוע בעצמו אחרי הפעם האחרונה שהזהרתי אותו בגיל 15 שלא יעשה את זה שוב.
מל לא יודעת על מה שסטיב עשה לעצמו או על מה שאמרתי לאמא והמשקל אשמה שאני נושא שנים, היא גם לא צריכה לדעת.
זה קרה לפני עשור אבל להורים שלי תמיד יש מקום בליבי, לפחות מה שנשאר מהלב שלי.
"אני חושב שהבעיטה שלך פוצצה לי ביצה" זאק אמר ונכנס לסלון, הוא עם פרצוף כאוב עדיין מאז הבעיטה שנתתי לו.
בהתחלה כשהכרתי את זאק תמיד שמתי עליו עין ואז ראיתי שגם אותו מנדים.
החלטתי גם לא לתת לאנשים לפגוע בו או בסטיב ואז ראיתי את מה שאבא שלו עשה לו.
רציתי להרוג את אבא שלו.
זאק עכשיו לא חבר שלי, הוא משפחה שלי.
מלאני ראתה את זאק נכנס וחייכה, "אתה מרגיש יותר טוב?" היא שאלה אותו והוא נאנח.
"קטנטונת אני מרגיש כמו זומבי" הוא אמר לה וחיוך קטן עלה על הפנים שלי.
"זומבי עם זין שבור" אמרתי ושמעתי את הגיחוך של סטיב לידי, "לכו זדיינו, הוא לא שבור. אחותכם תגיד לכם אחר כך את המצב שלו, מתי שהוא יהיה בתוכה" זאק אמר ונעמדתי.
"זאק שתוק! רגע בראד" מלאני אמרה כשהתקרבתי אליו, היא עמדה בינינו וניסתה לדחוף את זאק לאחור.
"לפעמים אני לא מבין למה אתם מעצבנים אחד את השני" סטיב אמר וכולנו סיבבנו את הראשים לכיוונו.
"סטיב צודק, תחייך קצת בראד" זאק אמר ושם את 2 הכפות ידיים שלו על הלסת שלי ואת 2 האגודלים שלו על השפתיים שלי, הוא מתח אותם לחיוך וחיככתי את השיניים שלי בעצבים.
"אני אהרוג אותך" הזהרתי אותו והוא הוריד את הידיים שלו ממני, "או שלא צריך לחייך.." הוא אמר וצחק.
הטלפון של מלאני צלצל והיא ענתה לשיחה, "קרול?" היא שאלה ואז הלכה.
התיישבתי בחזרה בספה והמחשבות התחילו לרוץ לי בראש, מה קרולינה אומרת לה?
"למה בראד זורק מישהו ברחבה של הבאולינג?" זאק שאל והתיישב ליד סטיב, הוא הסתכל לו על הלפטופ והסרטון שבו אני מתערב לקרולינה בדייט עדיין מופיע.
"זה הדייט של קרולינה" סטיב אמר לו וכחכחתי בגרון, "היה הדייט של קרולינה, עכשיו הוא הדייט של הפינים" הסברתי וזאק חייך חיוך מטומטם.
"למה אתה מחייך כמו מישהו שדורש אגרוף שישבור לו את הלסת?" שאלתי אותו בכעס כי החיוך שלו הוא כמו בד אדום מול שור עצבני.
"למה התערבת לקרולינה בדייט שלה והרסת אותו?" הוא שאל בתמימות אבל העיניים שלו היו נראות כאילו הן יודעות את התשובה.
הוא טועה.
"למה התערבת בין מל ומאט?" שאלתי אותו בחזרה, אני מההתחלה לא בטחתי במאט.
"כי אני אוהב את מלאני, לא רציתי שהבן זונה יהיה קרוב אליה" הוא אמר והערכתי אותו על התשובה שלו.
לא יכולנו לדעת שמאט משוגע על כל הראש אבל כן יכולנו לשנוא אותו על זה שהוא מנסה להתקרב לאחותי.
בסוף הוא גזר את גזר הדין על עצמו ולקחתי ממנו את החיים שלו.
"יופי, זה ההבדל בינך לביני. אתה אוהב את אחותי, רק שאני לא אוהב את קרולינה" הסברתי לו וראיתי את סטיב מגלגל את העיניים שלו.
"יש משהו שאתה רוצה להגיד סטיב?" שאלתי אותו והוא לא ענה.