השרשרת של השטן

פרק 24

קרולינה-

"אז מה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי?" אמא של מייק שאלה אותי בנימוס ועוד רגע הקאתי.
אני לא מאמינה שאני באמת צריכה להיות מנומסת ולספר על החיים שלי לזרים כאילו שזה עניינם.
"קרולינה אוהבת להתאמן ובעיקר לטייל בטבע" אמא שלי ענתה במקומי.
יותר נכון שיקרה.
אני לא עשיתי אימון אי פעם וטבע?
מה היא רוצה שנחש יכיש אותי ואני אמות?
אני מפחדת מדי בשביל להיות בטבע ואפשר להגיד שאני לא אשרוד שם 5 דקות.
"גם מייק אוהב להתאמן וללכת לטיולים, הוא יוצא אפילו לשבועות של טיול באוהלים" אבא של מייק אמר ואני מרגישה שהשיחה פה זה עליי ועל מייק רק בלעדינו.
אני והוא לא יכולים להשחיל אפילו מילה בשיחה הזאת.
"קרולינה משתגעת אם היא לא מתאמנת לפחות שעתיים ביום" אבא שלי אמר והצטרף לשיחה.
אני אשתגע אם אני אעשה דקה של אימון.
למה הם משקרים?
"אפשר לראות שהיא מתאמנת, היא נראית טוב" אמא של מייק אמרה כשסרקה אותי.
תזכירו לי על מה הנושא שיחה אמור להיות שוב?
כי הוא לא אמור להיות עליי.
אני רק שותקת וממשיכה לאכול, הלחם נגמר והושטתי את היד לקחת עוד.
אמא שלי נתנה לי מכה חלשה ביד, "אני חושבת שאכלת מספיק" היא אמרה בצחוק והמשפחה של מייק צחקו איתה.
"אני חושבת שאפסיק לאכול שאהיה שבעה, תעיפי את היד שלך ממני ואל תגידי לי כמה אני יכולה לאכול" אמרתי לאמא שלי והיא הייתה בהלם, היא הסתכלה על האורחים היקרים שלנו והם היו גם בהלם, חוץ ממייק שחייך.
אמא הורידה את היד ממני, לקחתי לחם וקמתי, הם מוזמנים להמשיך לחפור אחד לשני.
לא לי.
"זה הגיל הזה…" אמא אמרה בלחץ והלכתי.
באתי להיכנס לחדר שלי והרגשתי משיכה בכתף, "אהבתי את זה שיש לך עמוד שדרה" מייק אמר והשאיר את היד שלו עליי.
שוב הסטתי את המבט כמו שעשיתי במסעדה, קשה לי להסתכל עליו.
ישר אני מרגישה שהגוף שלי עולה באש.
"תסתכלי עליי קרולינה" הוא אמר בקול שקט והסתכלתי עליו.
"תקחי את זה" הוא אמר ונתן לי פתק קטן.
פתחתי את הפתק וראיתי מספר.
המספר טלפון שלו.

בראד-

"מל תעזבי כבר את הטלפון" אמרתי לאחותי כשהיא התיישבה לאכול ארוחת בוקר איתנו.
חיכינו לה חצי שעה בזמן שהיא הייתה בחדר שלה ומפטפטת עם מישהו.
כנראה עם קרולינה.
"הוא נתן לך את המספר שלו?" מל שאלה את מי שאיתה בשיחה.
"קרולינה בטלפון איתך?" שאלתי את מלאני והיא הנהנה.
"התנשקתם?!" היא פערה את הפה שלה וחייכה, "מל עם מי היא התנשקה?" אמרתי לאחותי ובגלל הטון שלי היא ניתקה את הטלפון.
"היא הכירה מישהו בשם מייק, היא אומרת שהוא 'גבר חלומי' מילים שלה" מלאני אמרה והרגשתי צורך להתעלל בבומרנג.
"לאן אתה הולך? אתה לא רעב?" סטיב שאל אחרי שקמתי, "לא" עניתי והלכתי לחדר שלי.
נעמדתי מול השק איגרוף ונכנסתי לתנוחה, התחלתי לבעוט ולתת איגרוף לשק איגרוף.
מייק.
אני מבין.

                                 ~

"הלו, מי זה?" קרולינה שאלה כשהתקשרתי אליה, בחיים לא דיברתי איתה דרך הטלפון אז היא לא יודעת שזה המספר שלי.
"הסיוט הכי גדול שלך" התלוצצתי איתה ושמעתי את הנשימה החדה שלה.
"בראד".
"בדיוק קרולינה, שמעתי על מייק ולעזאזל אני לא סומך עליו" אמרתי לה והתחלתי לשמוע צחוק.
"אתה לא צריך לסמוך עליו, אתה בכלל לא היית צריך לשמוע עליו" היא המשיכה לצחוק ואחזתי בטלפון חזק יותר.
"את רואה קרולינה זה בדיוק הבעיה בך, מראים בך קצת עניין ואת ישר יורדת על 4 כמו כלבה קטנה" הכעס השתלט עליי והתפרצתי עליה.
"אתה מקנא בראד?" היא שאלה ושמעתי לעג בקולה, זרקתי את הטלפון על הרצפה והוא התרסק.
אני מקנא? היא עד כדי כך טיפשה?
אני כבר חשדתי במאט ולא טיפלתי בו כמו שהייתי צריך וראיתי לאן זה הוביל.
אותו דבר עם מייק.
הגיע הזמן להקדים תרופה למכה.