אבודים בעצמנו

פרק 2-תיאו:

״תיאו אני צריך שמחר-״ התחיל תומאס להגיד אבל קטעתי אותו.

״אני לא יכול מחר״ עניתי במעורפלות.

״הבנתי..״ הוא ענה במתיחות קלה.

מאז השיחה האחרונה שלנו בביתו בה הוא חשף את אחת הצלקות המכוערות ביותר שלי שיצר אבי המזדיין, שמרתי על מרחק מסוים מתומאס רק כדי שירד לי מהגב.

תומאס הוא כמו אחי אבל ההתעניינות שלו לפעמים הייתה מעיקה.

״טוב, אז ג׳וני ורפאל אני צריך שתלכו למחסן הסחורה הראשי ותוודאו שהכל תקין אני לא צריך בולשיט מיותר ואני לא סומך על הרוסים המזדיינים האלו״ הסביר תומאס.

״אין בעיה, סמוך עליי״ אמרו ג׳וני ורפאל יחד ויצאו מהפגישה.

״בראיין אתה תעשה סיבוב קטן במועדונים לראות שהכל תקין" אמר תומאס והסתכל על בראיין.

״סגור״ אמר בראיין ויצא גם הוא.

נשארנו רק תומאס ואני בחדר ובאוויר הייתה אווירה מתוחה.

״אתה מוכן להסביר למה אתה לא יכול לעבוד מחר?״ שאל תומאס בקרירות מסוימת

״משהו אישי אין לך מה לדאוג אעבוד כשאסיים״

״בסדר״ תומאס ענה ובא לפנות את הדירה שלי.

״ותיאו אתה יודע שאני מכבד אותך אל תאכזב אותי״ תומאס אמר עם מעט תקווה, הנהנתי וסגרתי את הדלת אחריו.

אני יודע שהוא לא מבין למה אני מתנהג כך אבל הוא חבר טוב שסומך עליי ואני לעולם לא אאכזב אותו.

הלכתי לארון המשקאות שלי, אני זקוק למעט אלכוהול שירגיע אותי לקראת מחר.

מחר אני מתחיל להתנדב בבית האומנה המחורבן, אני לא יודע מה גרם לי לעשות את ההחלטה הזאת כאילו חסר לי דאגות ודברים לעשות אבל משהו מרגיש שזה הדבר הנכון ולעזאזל אני לא קדוש מזוין שמתנדב מטוב ליבו בסוף לכולם יש מניעים אישיים וגם לי יש אחד.

הגעתי לבית האומנה ׳ילדים אבודים׳ שם חיכתה לי ג׳סי המנהלת העגלגלה עם החיוך הכי אימהי שאי פעם ראיתי, משהו בזה גרם לי לאי נוחות מסוימת אבל התעלמתי.

״שלום מר הייל אני ג׳סי מנהלת בית האומנה, אני שמחה כל-כך שבחרת לבוא ולהתנדב אצלנו״ אמרה עם חיוך לחוץ מעט, כנראה היא ידעה מי אני.

״בבקשה תקראי לי תיאו אני רק מתנדב מעכשיו״

״כמובן.. אז מר הייל כלומר תיאו, תכף תגיע אחת מהמתנדבות הטובות ביותר שלנו קוראים לה בּל והיא תסביר לך את כל מה שצריך לעשות״ המשיכה ג׳סי בלחץ הקליל שלה.

״הוו רק דיברנו, הנה בּל״ אמרה ג׳סי.

הסתובבתי אחורה לראות את החונכת שלי ופאק ממש לא ציפתי שמלאך אנושי יעמוד לי מול העיניים, היה לה שיער חום כהה וגלי, עיניים חומות דבש, מעט נמשים על אפה הקטן וגומה קטנטנה על הלחי הימנית וגם גוף מהמם.

״היי נעים להכיר״ אמרה בּל עם חיוך קורן ושלחה לעברי יד כדי שאלחץ אותה.

״העונג כולו שלי״ אמרתי במבט קר ולחצתי את ידה.

היה לה מגע חם ונעים כזה, מגע זר כזה שלא ידעתי איך לתאר אותו משהו כמו בית אולי?

דחקתי את המחשבה הזו כשג׳סי אמרה ״יופי אני שמחה שנפגשתם, תתחילו בהתלמדות ובסופה תגיעו למשרד שלי״ הנהנתי וג׳סי הלכה לדרכה משאירה אותי לבד עם המלאך הקטן כלומר בּל.