פרק 8-ג'וני:

61 3 0
                                    

התעוררתי כששמעתי את הדלת נפתחת, קמתי בבהלה ומאינסטינקט שלחתי יד אל האקדח שלי, מוכן למקרה ויקרה משהו.


זה היה בראיין, נרגעתי מיד וחזרתי לשבת.


״אלוהים ג׳וני אתה נראה נורא, כמה זמן אתה פה?״ הוא שאל בשוק.


הסתכלתי בשעון ראיתי שהשעה 1:30 בלילה,״אני כאן מהבוקר״ אמרתי לו והוא הביט עליי בעצב.

״לך ג׳וני, לך תתקלח ותאכל משהו אני אשמור על רפא״.

באתי למחות ונראה שבראיין שם לב לזה כי הוא אמר ״רפאל לא עומד להתעורר בקרוב, והוא צריך שאתה תהיה במיטבך כשהוא יקום״.

פאק אני שונא שהזין הזה צודק, ״בסדר אבל אם קורה משהו אתה מתקשר אליי מיד״, אמרתי לו.

״אני מבטיח״ הוא הפציר ואני יצאתי.

פאק אני מותש לגמרי, אני לא ישן טוב מאז שזה קרה אני כל פעם נזכר ברגע הזה, זה הייתי אמור להיות אני לא רפאל, אני הייתי אמור לשכב שם לא הוא.

תחושת אשמה כרסמה בי.

״איה״ שמעתי קול אומר ואז נופל על הרצפה.

הבטתי למטה וראיתי אותה שוב, ראיתי את ויולטה. מה נסגר אלוהים לא מתכוון לשחרר אותי מהמשפחה המזוינת הזאת?!

״מה את עושה פה?״ שאלתי אותה ולא טרחתי לעזור לה לקום.


היא נעמדה ״אני מבקרת כאן מישהו״ היא אמרה ולא הביטה בי.

״אתה פה בגלל רפאל?״ היא שאלה במעט מבוכה.

״מה נראלך?״ שאלתי חסר סבלנות.

היא נראתה פגועה ואמרה,״איך הוא?הוא בסדר?״.

״מה אכפת לך?״ שאלתי בארס ונראה שעמדו לה דמעות בעיניים.

פאקק הרגשתי כמו מניאק זה לא מתאים לי ההתנהגות הזאת ״הוא עדיין לא התעורר, הוא מורדם ומונשם אבל מצבו יציב״ הוספתי.

״אני מקווה שהוא יהיה בסדר״ היא אמרה בכנות

״גם אני״ אמרתי לה וזה פעם ראשונה מזה הרבה זמן שהראתי פגיעות למישהו.

הבטנו אחד בשנייה ואז היא אמרה ״טוב אני אלך עכשיו, להתראות ג׳וני״ היא אמרה מובכת ומיהרה להסתלק.

הסתכלתי עליה עוד קצת וראיתי שהיא הולכת אל המחלקה של הקומה(תרדמת), מה לעזאזל? אני נשבע שהאישה הזאת כזאת מסתורית.


״מניאק אתה עוד כאן?״ בראיין שאל אותי וביד שלו כוס קפה.


״אני בדיוק הולך, ביי ראיין״ אמרתי ויצאתי אל הבית שלי.

אבודים בעצמנוWhere stories live. Discover now