אבודים בעצמנו

פרק 17-תיאו:

הערב צוות היה נחמד, הרגשתי שאני מוצא את המקום שלי וג׳סי הייתה מקסימה הרגשתי כאילו היא פורשת עליי חסות ומכריזה עליי כבנה זאת הייתה תחושה נעימה, היא התנהגה אליי בדיוק כמו שטניה התנהגה אליי כשהייתי צעיר.

הערב נגמר וכולם התפזרו אבל בּל ואני נשארנו בחדר המנוחה של הצוות וישבנו על הספות הייתה לנו תחושה נוחה אחד עם השנייה ולכן לא רצינו לסיים את הערב הזה.

״אתה יודע״ בּל החלה להגיד מפרה את הדממה.

״ידעתי שיגיע היום שטומי ישאל על משפחתו אבל כל פעם קיוויתי שהיום הזה לא יגיע, כאילו היה בי חלק שהרגיש שטומי הוא אחי ושייך אליי, זה מוזר בעינייך?״ היא שאלה.

״כן אני מבין זה הגיוני נקשרת אליו מאוד ונראה שטיפלת בו וגידלת אותו כאילו הוא אחיך זה הגיוני שתרגישי כך, לפעמים משפחה היא לא רק קשר דם״ כך הרגשתי כלפי טניה האישה שהיא כמו אימי וכלפי חבריי תומאס, רפאל ג׳וני ובראיין הם אומנם לא קשר דם שלי אבל הם אחים שלי לא משנה מה.

״אני פשוט לא מבינה למה החליטו לוותר עליו, למה השאירו אותו מחוץ לדלת בלי אפילו להכניס אותו כמו שצריך״ היא המשיכה.

״לפעמים זה מכעיס אותי כל כך אבל אני מנסה כל פעם להישאר אופטימית ולקוות שהייתה לכך סיבה וזה לא קרה מסתם אנוכיות״ הבטתי בה במבט מיסור וקפאתי למשמע מילותיה.

התלבטתי מה להגיד לספר לה את האמת? אבל אם תשפוט אותי ולא תדבר איתי יותר לעולם? קשה לי לחשוב על לאבד אותה אבל במוקדם או במאוחר אצטרך לספר לה לכן החלטתי להוריד את זה מהר כמו פלסטר.

״אני יודע מי שם פה את טומי״

היא קפאה לרגע ואז צחקה ״מצחיק ממש אף אחד לא יודע את זה ואתה מתנדב חדש למה שתדע?״

היא ראתה את מבטי והבינה שאני לא צוחק

״איך אתה יודע תיאו?!״ היא שאלה במעט רוגז

״אני יודע מפני שזה הייתי אני, אני שמתי כאן את טומי לפני כמעט 8 שנים״.