אבודים בעצמנו

פרק 5-איזבלה:

ככה הימים שלי עברו, בכל יום בדקתי את רפאל והסתכלתי לראות שהמדדים שלו תקינים.

ג׳וני ואני פיתחנו סוג של חברות מוזרה, הוא לא הפסיק להודות לי ובכל יום אמרתי לו שזאת העבודה שלי ואני עושה את זה בשמחה.

הלכתי לכיוון חדרו של קודי, בודקת גם אותו למרות שידעתי שזה אבוד.לא היה לי לב להגיד לאחותו ויולטה שרוב הסיכויים שהוא לא יתעורר רציתי לתת לה להבין לבד שהיא צריכה לשחרר.

שילמתי על חצי מהתשלום של שהותו של קודי וסיפרתי לויולטה שהמחיר הוא אחר.

במשך השהות של קודי כאן אני וויולטה הפכנו לחברות וידעתי שהיא קורעת את התחת שלה בעבודה, לא יכולתי לתת לעבוד קשה יותר ולתת לה להרגיש אשמה בכך שהיא לא יכולה לשלם את השכר על אח שלה.

אחרי שביקרתי בחדר של קודי ואמרתי לויולטה שלום הלכתי לאכול משהו לא הכנסתי כלום לפה כבר מאתמול בערב.

״איזבלה אני צריך שתבואי מהר זה רפאל״ ג׳וני התחיל להגיד לי ואני חשבתי שאולי הגוף שלו נכנס שוב להתקף כמו בשבוע שעבר.

״הוא התעורר״ ג׳וני אמר לי באושר אמיתי, דמעות עמדו לי בעיניים.

״באמת??״ שאלתי אותו.

״כן איזבלה הוא ער״

נכנסתי מהר לחדר של רפאל וראיתי אותו שוכב שם ער, ״אלוהים רפאל איזה כיף לראות שאתה בסדר״ אמרתי לו באושר אמיתי.

רפאל הסתכל עליי מוזר והובכתי מהמבט שלו ״תודה דוק״ הוא אמר וקרץ לי.

צחקתי ממנו ומהתחושת הקלה שהייתה לי.

הגבר הזה נאה כל כך, יש לו שיער שחור פחם ותווי פנים יפים מאוד, גופו היה חטוב ושרירי ועיניו היו בצבע שחור, הקול שלו היה עמוק ומרגיע גורם לי לשכוח מכל המתח והחרדה.

ערכתי עוד כמה בדיקות והרגשתי שרפאל מסתכל עליי, הסתכלתי עליו בחזרה והוא קרץ לי שוב וחייך,

חייכתי אליו בחזרה והוא הפנה את המבט שלו כשהחברים שלו נכנסו.

יצאתי מחדרו אחרי שהם הודו לי ולא יכולתי להכחיש את התחושה הטובה שהרגשתי, שום דבר לא יכול להרוס לי את הרגע הזה.

הטלפון שלי חייג וראיתי את שמו של ג׳וש על המסך, שום דבר חוץ ממנו חשבתי לעצמי ועניתי לשיחה.