אבודים בעצמנו

פרק 13-ג'וני:

הרמתי את ויולטה מהרצפה והתלבטתי מה לעשות איתה.

אני לא יכול להשאיר אותה כאן אני לא עד כדי כך מניאק, אבל אני לא יודע איפה היא גרה עכשיו שרפנו להם את הבית אחרי שגלינו על דניאל המזדיין הזה.

שלחתי לבראיין הודעה ״אני עוזב אל תחכה לי״.

״אתה עובד מהר, מצאת את הזיון שחיפשת להלילה?״ הוא הגיב לי

״כן בערך״ עניתי לו חזרה, באמת קיבלתי חתיכת זיון רק לא במובן שרציתי.

״יופי אז אם ככה אני חוזר לאישה שלי״ הוא הגיב בחזרה.

הרמתי אותה אל הבית שלי היא עדיין לא התעוררה, זה תקין? פאק אני לא יודע, אני אחכה קצת כנראה המוח שלה עדיין בשוק או משהו.

ניקיתי לה את הפצע מהדם ושמתי עליו פלסטר לאחר מכן לקחתי אותה אל החדר שלי והשכבתי אותה במיטה.

פאק מה זה הבגדים האלה? היא רצינית איתי? היא נראית כמו חשפנית אבל פאק אלוהים איזה שווה היא. הבעיה בויולטה זה לא רק שהיא שווה היא גם נחמדה פיצוצים וזה מקשה עליי לשנוא אותה למרות שאני צריך.

אני מכיר את ויולטה מאז שהיא בת 6 בערך היא תמיד הייתה מסמיקה ומתביישת ממני ותמיד חשבתי שזה חמוד אבל עכשיו זה מעצבן אותי.

הלכתי למקלחת כבר יש לי כאב ראש מכל החרא הזה, נכנסתי למקלחת ופאק עמד לי בטירוף מאז שראיתי את ויו עם הבגדים הקטנים האלה.

שיט שכחתי לגמרי ממינה הזאת, השארתי אותה בשירותים, טוב לא נורא היא תשרוד חשבתי לעצמי.

התחלתי לשפשף את הזין שלי חייב פורקן, עצמתי עיניים ודמיינתי את ויולטה מתחתיי מוצצת לי חזק כל-כך ומהר כל כך וגמרתי חזק ברמות, גנחתי והצמדתי את ראשי לקיר.

״מה נסגר איתך ג׳וני תתחיל להתאפס על עצמך, אל תשכח מה אח שלה עשה״ אמרתי לעצמי.

נכנסתי אל החדר והתלבשתי ״די, דניאל תעזוב אותי בבקשה, תלך ממני אני מצטערת בבקשה אני מצטערת זה לא יקרה שוב מבטיחה״.

הסתובבתי מבולבל וראיתי את ויולטה צועקת מתוך שינה, היא התחילה לבכות, דפאק מה קורה פה לעזאזל? כנראה שהיא שמעה אותי כי היא צרחה "אהההה" וקמה מהמיטה בהיסטריה ונצמדה לקיר.

״ויולטה?״ אמרתי לה ברוגע כדי לא להלחיץ אותה.

״דניאל תלך ממני אני מצטערת אני מצטערת״ היא אמרה והצמידה את רגליה אל החזה שלה כאילו במגננה.

כרעתי ברך לידה ״ויו זה ג׳וני״ אמרתי לה יחד עם שם החיבה שנתתי לה כשהיינו ילדים, היה נראה שהיא התעוררה מהסיוט שהייתה בו.

״ג׳וני?״ היא אמרה וגנחה מכאב ואז נגעה במצח שלה.

״כן ויו זה ג׳וני״

היא הסתכלה עליי ואז חיבקה אותי והתחילה לבכות בלי הפסקה, קפאתי מה קורה פה? אני מרגיש שלאחרונה אני לא מבין כלום וזה מתחיל להרתיח אותי.

ליטפתי את הגב שלה והרגעתי אותה, אחרי כמה דקות היא נרדמה שוב תוך כדי שהיא בזרועותיי.

הרמתי אותה חזרה למיטה והמשכתי לחבק אותה.

לא הצלחתי לשחרר היה בי חלק שרצה להגן עלייה אבל עדיין היה בי חלק שרתח מזעם על כל מה שקרה.

נתתי לעייפות לנצח את המלחמה שהייתה לי בראש אתמודד עם הכל מחר, כרגע אני גמור.