אבודים בעצמנו

פרק 14-ליז:

הפעם לא הייתי מסוגלת לדבר, לא הייתי מסוגלת להיות זו שתשבור את השתיקה לא הצלחתי המילים נתקעו לי בגרון.

״כמה ילדים תרצי?״ בראיין שאל אותי ולראשונה מכל הפעמים הוא זה ששבר את השתיקה ראשון.

״מה?״ שאלתי ולא הבנתי

״כמה ילדים את תרצי שיהיו לך?״ הוא שאל שוב בסבלנות

״ארבעה״ עניתי

״אני ארצה 3 בנים ובת״.

״איך תקראי להם?״ הוא שאל

״אמ.. טוב לבן הבכור שלי אני אקרא סבסטיאן על שם אחי, לבן השני שלי יקראו טוביאס, לבת שלי יקראו טיילור ולבן האחרון עוד לא מצאתי שם, יש לך רעיון?״ שאלתי אותו,

״נראה שממש חשבת על זה לעומק״

״כן טוב ילדים זה תמיד היה החלום שלי אז יצא לי לחשוב על זה לא מעט אבל אני תמיד נתקעת בשם האחרון״ הוא הנהן ונראה שהוא חושב על דבריי.

״מה עם ליב?״ (ליב=לחיות באנגלית) הוא שאל

״אני חושב שזה יסמל את מה ששרדת גם עם משפחתך וגם עכשיו עם החטיפה״.

משהו בביטחון שלו שאנחנו נצא מכאן נתן לי תחושת אופטימיות וזה מה שהחזיק אותי על הרגליים

״אני אוהבת את זה״ אמרתי לו.

״באמת?״ הוא שאל בהתרגשות

״כן באמת״ צחקתי והוא חייך.

״בבקשה תעשי את זה שוב״ הוא אמר

״לעשות את מה שוב?״ שאלתי כלא מבינה

״תצחקי בבקשה תצחקי שוב״ הוא ביקש כמעט בתחנונים

צחקתי שוב ממבוכה למשמע הבקשה שלו, נראה שהוא נרגע הוא עצם את עיניו ונשם עמוק.

״תלכי לישון פרפר שלי, אין לדעת מתי נקום מחר״.

״אני מפחדת לישון״ הודאתי בפניו.

״למה פרפר?״ הוא שאל כלא מבין

״אני מפחדת שאשן והם יבואו שוב ולא אהיה מוכנה לזה״

הוא הסתכל עליי במבט כועס ועצוב בו זמנית ״אני אשמור עלייך״ הוא אמר

״תלכי לישון ואשאר ער ואם יקרה משהו אעיר אותך״

לא האמנתי למה שהציע הוא היה מוכן לוותר על השינה שלו כדי שאוכל לישון הערכתי את זה כל כך.

״אני לא יכולה לעשות את זה״ אמרתי לבסוף

״למה?״ הוא שאל בתמיהה

״אני לא אתן לך לוותר על השינה שלך רק בשביל שאוכל להירדם״

הוא נרגע ואמר ״אני מבקש ממך, תלכי לישון זה חשוב לי אם את רוצה לעשות משהו למעני תעשי את זה״

הסתכלתי עליו וראיתי במבט שלו כנות כאילו זה באמת מה שרצה שאעשה.

הנהנתי, ״בסדר אבל אם אתה מתחרט תעיר אותי טוב?״

הוא הנהן ועצמתי את עיניי ״תודה בראיין אני לא אשכח לך את זה לעולם״.

אמרתי ונתתי לעייפות לנצח אותי.