אבודים בעצמנו

פרק 18-איזבלה:

כשהוא סיפר את הסיפור שלו ראיתי שהוא לא איתי, ראיתי שהוא שם בתור ילד קטן.

הייתי בהלם מהסיפור שלו, אמא שלו מזעזעת אותי, הרגשתי כאב עצום על רפאל הוא איבד את כל המשפחה שלו בצורה הקשה והמזעזעת ביותר שאפשר לחשוב עליה.

״אני מצטערת כל כך רפאל זה לא הגיע לך״ אמרתי לו והוא ליטף אותי שוב, נראה שזה מרגיע אותו.

״זה בסדר נסיכה, זה היה מזמן ובזכות זה הפכתי להיות מי שאני היום״ הוא אמר.

״זה לא קשור, הגיע לך לחוות את הילדות שלך כמו שצריך, הגיע לך שתהיה לך אמא אוהבת, הגיע לך שיהיה לך אבא טוב, הגיע לך שאחיך יחיה והגיע לך להרגיש טוב ובטוח בבית שלך״ אמרתי לו בכנות.

״אני יודע נסיכה שלי״ הוא אמר בכאב עצום ועצם עיניים.

״בגלל אח שלך אתה כל הזמן ציני?״ שאלתי מקווה שזה לא חטטני מידי.

נראה שהוא לא הבין איך הבנתי את זה ואז הוא אמר.

״כן, אני מרגיש צורך להצחיק אותו גם כשהוא לא כאן, אני רוצה שהוא יצחק כשהוא למעלה וירגיש טוב, אני רוצה לוודא שכל אדם שאהיה איתו יצחק בפעם האחרונה שהוא נושם״ רפאל אמר בכנות ונראה מובס לגמרי.

״בגלל זה כעסת היום ככה? מפריע לך לשמוע על נשים מוכות?״ שאלתי אותו .

״כן גם, אבל גם בגלל שאני לא מוכן שהוא או מישהו יפגע בך״ הוא אמר ברצינות.

״למה?״ שאלתי והתרגשתי.

״פאק אני לא יודע איזבלה אני מרגיש צורך מוזר לגונן עלייך ולהרוג כל מי שיפגע בך, את הצלת לי את החיים איזבלה ואני אהיה חייב לך על זה לנצח״.

הנאמנות של רפאל מדהימה הוא מוכן למות למען האנשים שהוא אוהב, הוא מוכן להידקר מסכין, לחטוף כדור להרביץ למישהו כשהוא פצוע רק כדי שאדם שחשוב לו לא ייפגע, הוא מוכן לוותר על עצמו כל עוד אדם שהוא מכיר יהיה מוגן זה היה מדהים ובלתי נתפס.

״איזבלה?״ רפאל אמר והביט לי בעיניים.

״כן רפאל?״ שאלתי אותו והבטתי בו גם.

״אם אני אנשק אותך עכשיו את תברחי ותתעלמי ממני שוב?״ הוא שאל

״לא רפאל אני לא אעשה את זה״ הוא הנהן ואז נישק אותי.

הנשיקה שלו הייתה רכה, היא הייתה נואשת ומלאה בחיים, היא הייתה מרפאת באיזשהו מקום.