אבודים בעצמנו

פרק 4-איזבלה:

לאחר 20 דקות הגוף שלו התייצב לגמרי.

יצאתי לכיוון של ג׳וני שעמד שם עם תיאו ותומאס.

״שלום, אני ד״ר איזבלה אני טיפלתי ברפאל עכשיו״ אמרתי לכיוונם והם נעמדו מיד בלחץ לידי.

״מה איתו?״ תומאס שאל בלחץ ותיאו החזיק בג׳וני שהיה נראה אבוד לגמרי כאילו הוא לא מסוגל לנשום.

״הוא עדיין לא התעורר, הוא מורדם ומונשם אבל הוא יצא מכלל סכנה״ אמרתי להם בחיוך כנה והם נשמו לרווחה.

״מתי יהיה אפשר ללכת אליו?״ תיאו שאל.

״עוד כמה דקות אקרא לכם אבל אני מזכירה לכם שהוא לא ער, אתם יכולים לנסות לדבר איתו אומרים שבמצבים כאלה האדם שומע אבל זה אף פעם לא הוכח״

״תודה ד״ר״ ג׳וני אמר לי אחרי שהתאפס על עצמו קצת.

״בכיף, הוא יהיה בסדר״ אמרתי והסתכלתי לג׳וני בעיניים והוא נרגע מעט והנהן.

הרגשתי הקלה עצומה, פחדתי על חייו של רפאל הרגשתי חיבור אליו בדרך מוזרה ולא ידעתי למה, הרי מעולם לא פגשתי אותו לפני כן.

חזרתי הביתה וביקשתי מרוברט שיעדכן אותי אם משהו משתנה אצל רפאל, אני לא חושבת שזה יקרה הגוף עדיין בטראומה וייקח לו זמן להתאושש, אבל העדפתי לא לקחת סיכונים.

אלוהים אני זקוקה לשעות שינה אני עייפה כל-כך, אהבתי את העבודה שלי בבית החולים, הרגשתי מחויבת אליה אבל לפעמים היא התישה אותי לגמרי.

״איפה נראה לך שהיית?״ שמעתי את ג׳וש שואל, שיט שכחתי ממנו לגמרי.

״היי ג׳ושי״ אמרתי לו בהתחנפות.

״מה שלומך מתוק שלי?״ שאלתי אותו והורדתי חולצה כדי לפתות אותו, נראה שזה עבד כי ג׳וש נרגע מיד.

״לאן הלכת?״ הוא שאל אותי והתקרב אליי.

רציתי ללכת משם אבל לא יכולתי.

״הלכתי לבית החולים״ אמרתי לו.

״אבל את לא אמורה לעבוד עכשיו, את משקרת לי איזבלה?״ הוא שאל בכעס.

״לא ג׳וש אני נשבעת לך היה מקרה חירום, רפאל-״

״זה לא מעניין אותי״ הוא צעק ונתן לי סטירה.

״מי זה רפאל? זה המאהב שלך? את מזדיינת איתו?״ מה מאיפה הוא הבין את זה?

״מה ג׳וש ממש לא בחיים לא פגשתי אותו לפני כן, רפאל הוא אחד מהמאפיה והוא נורה אז רוברט התקשר וביקש שאבוא״ אמרתי בלחץ.

״זה לא מעניין אותי, את לא הולכת בלי האישור שלי את שמעת?״ הוא צעק

״כן סליחה ג׳וש״ אמרתי מובסת והוא התחיל לנשק אותי.

רציתי לדחוף אותו ממני, הרגשתי מגעיל אבל לא הייתה לי ברירה לא יכולתי להכעיס אותו יותר.