אבודים בעצמנו

פרק 6-בל:

הגעתי אל ביתי, נכנסתי בשקט כדי לא להעיר את האומנת.

לפני יומיים הערתי אותה בטעות וזה לא נגמר טוב.

המלשנית ישר רצה לספר להוריי כדי לקבל בונוס ומחמאות וכמובן שההורים שלי לא שמחו על כך שחזרתי בשעה מאוחרת בלילה וישר התקשרו אליי בכעס, כמובן שלא סיפרתי להם שאני הולכת לבית האמונה אם הם יגלו זאת הם יכעסו ויגידו לי לעזוב, לכן סיפרתי להם שהלכתי אל הספרייה ולמדתי את אודותיו של השר אדוארד לקראת הכנס המיוחד שלו שיחל בשבוע הבא, כנס שהוריי מכריחים אותי ללכת אליו ולכן אין לי ברירה, הם קנו את השקר שלי וניתקו את השיחה ללא לשאול לשלומי או איך היה היום שלי, לא ציפיתי שיעשו זאת אבל זה עדיין הזיז לי משהו בלב.

נכנסתי להתקלח וחשבתי על אירועי היום.

זה כל כך מוזר שטומי נפתח ככה בפני תיאו מעולם לא ראיתי אותו כך לפני, כל מתנדב חדש שאי פעם הגיע טומי התנהג אליו בקרירות אם לא לומר ברשעות כדי לבחון אם יוכל לסמוך עליו אך בסוף גרם לעזיבתם אבל הפעם היה להם חיבור מידי, כמו קליק כזה.

משהו במתנדב החדש כלומר תיאו היה שונה, היה אחר, היה לו מבט בודד כזה בעיניים כמעט כמו שלי רק אפל הרבה יותר כאילו מספר סיפור כואב.

לא יכולתי לא לחשוב כמה טוב הוא נראה ואיך הוא מתנהג בצורה מדהימה אל טומי אבל אל השאר הוא די קריר סומק קל עלה בלחיי אבל דחקתי את זה והלכתי למיטתי נואשת לשינה טובה.

למחרת התעוררתי עם חיוך מצפה לעוד יום חדש.

כמובן שאלך היום לבית האומנה למרות שהיום לא אהיה עם טומי, יש לו פגישה אישית עם ג׳סי בכל יום רביעי ולכן זהו היום החופשי שלי.

ברור שאני מגיעה בכל יום זה לא שיש לי משהו טוב יותר לעשות ועבודה לא באה בחשבון בהתחשב בנסיבות שהוריי לא תומכים בכך.

בכניסה אל ילדים אבודים ראיתי גוף מוכר ״תיאו?״ שאלתי והוא הסתובב למשמע קולי

״בוקר אור, בּל״ אמר בקור

״בוקר טוב״ אמרתי בחיוך

״מה אתה עושה פה, היום אין לנו מפגש עם טומי הוא אצל ג׳סי״ אמרתי מבולבלת.

״אני יודע פשוט הייתי בסביבה וחשבתי לקפוץ להגיד שלום״

״אה הבנתי טוב אז שלום, אני מניחה שבאת להגיד שלום לטומי אבל הוא כרגע בשעת מפגש הראשונה ואחרי זה יש לו הפסקה תוכל להמתין שהוא יסיים?״ שאלתי.

רגע של היסוס חלף על פניו ואז הוסיף להגיד ״כן אחכה לו״.

״מעולה אז בוא איתי לחדר צוות אולי תוכל לעזור לי במשהו בזמן הזה?״

״כן..כן אני יכול לעזור לך״ השיב.

הלכנו אל חדר הצוות בשתיקה נוחה.