אבודים בעצמנו

פרק 9-רפאל:

לא רציתי שהיא תלך, זין על הבריאות שלי בכלל לא חשבתי על זה רציתי אותה.שמחתי שהיא נשארה איתי אבל הרגשתי כמו אידיוט כשהיא סיפרה לי על המשפחה שלה.

״למה דווקא רופאה?״ שאלתי אותה כדי להפיג את המתח.

״מה זאת אומרת?״ היא שאלה כלא מבינה.

״יש מלא מקצועות בעולם, מה גרם לך לרצות להיות רופאה?״

״אהה אמ..״ היא נראתה מתלבטת אם לספר לי.

״את לא חייבת לענות רק שאלתי״ אמרתי לה.

״לא הכל בסדר אני סתם דרמטית, כמו שאמרתי לך אבא שלי מת זה קרה לפני כמה שנים הייתי עוד נערה, הלכתי לחדר שלי כדי להביא משהו ואז כשחזרתי לסלון ראיתי אותו שוכב ברצפה, היה לו התקף לב והרגשתי חוסר אונים לא ידעתי איך לעזור לו, התקשרתי לאמבולנס אבל הם אמרו שכבר היה מאוחר מדיי והוא מת. שבוע אחרי מותו אחותי עזבה לאוסטריה ומעולם לא חזרה ומאז נשבעתי לעצמי שאעשה הכל כדי שאנשים לא יאבדו מישהו״ היא הסתכלה עליי והיה לה כאב בעיניים.

״פאק אני כל כך מצטער נראה שלא הולך לי עם הבחירת שאלות היום״ היא צחקה

״זה בסדר זה היה מזמן והאמת שנחמד לדבר על זה עם מישהו״.

נשארנו לדבר עוד קצת ואז הטלפון שלה צלצל היא הסתכלה על המסך ונראתה בלחץ אבל היא בחרה לא לענות.

״טוב..אמ.. רפאל אני חייבת לעוף״ היא אמרה ובאה לסדר לי את הכרית, החולצה שלה התרוממה מעט וחשפה סימן סגול ענק ביד שלה, נדרכתי.

״מה זה?״ שאלתי בכעס והיא הסתכלה עליי כלא מבינה, היא הורידה את עיניה לראות לאן הסתכלתי ונלחצה.

״לא..אה..זה כלום נתקעתי בדלת של החדר צוות היום בבוקר״ היא אמרה.

היא משקרת לי? אם יש משהו שידעתי לעשות זה לזהות כשמשקרים לי.

״את משקרת לי?״ שאלתי אותה ותפסתי לה ביד בעדינות.

״רפאל תעזוב אותי בבקשה״ היא אמרה בלחץ ונראתה מפוחדת.

״איזבלה, מה קורה?״ שאלתי אותה ברכות.

״רפאל תעז-״ היא נקטעה כשמישהו פתח את הדלת, איזבלה הייתה נראית בלחץ.

״שיט״ היא אמרה בלחש והעיפה את היד שלי ממנה.

״היי ג׳וש מה אתה עושה פה?״ היא אמרה עם החיוך הכי מזויף שראיתי בחיים שלי.

״את ראית מה השעה לעזאזל?״ ג׳וש הזה אמר לה ונראה כועס.

״אני מצטערת היה לרפאל מקרה חירום אז נשארתי לעזור לו נכון רפאל?״ היא שאלה והסתכלה עליי מתחננת שאזרום איתה.

״כן פתאום הרגשתי כאב חד כזה וקראתי לאיזבלה״ אמרתי והיא נראתה אסירת תודה.

״אז אתה רפאל?״ הוא שאל אותי בארס.