אבודים בעצמנו

פרק 17-בראיין:

התעוררתי בחדר לבן, מה קרה לעזאזל? חשבתי בלב ואז נזכרתי בהכל הוציאו אותנו משם, ידעתי שהם לא יאכזבו.מה עם ליז? היא בסדר?

״ליז, איפה ליז?״ שאלתי בבהלה וכבשתי גניחת כאב מזה שקמתי מהר מדי.

״אני כאן בראיין, הכל בסדר״ שמעתי את הקול שלה ונרגעתי מיד.

״מה קרה ליז? מה אני עושה פה?״ שאלתי אותה אחרי ששכבתי בחזרה.

״מה הדבר האחרון שאתה זוכר?״ היא שאלה אותי בהתמיהה

״אני זוכר שתומאס ותיאו נכנסו, אני זוכר שהם שיחררו אותנו ויצאנו מהחדר ההוא אבל זהו מאז הכל קטוע לי במוח״

היא הנהנה והוסיפה ״אחרי שיצאנו משם, קרסת על הרצפה, בן הרופא שלכם אמר שזה קרה מעייפות ולחץ נפשי, הוא אמר שזה כאילו שהגוף שלך חיכה להרגיש בטוח״

היא השפילה מבט אל הרצפה ואמרה ״אלוהים אני מרגישה כל כך אשמה, אתה שוכב כאן במיטה בגללי, רק כי רציתי לישון קצת״ היא בכתה

״היי פרפר שלי זה לא אשמתך, רציתי לעשות את זה את זוכרת?״ שאלתי אותה כדי להרגיע אותה ונראה שזה עזר מעט, היה הנהנה

״הוא גם אמר שנראה שלא ישנת כבר כמה ימים, מה זה אומר בראיין?״

הסתכלתי בפניה וראיתי שהיא לא מבינה, לא רציתי שהיא תרגיש אשמה יותר אבל לא יכולתי לשקר לה ״הייתי ער בכל יום מאז שהגעתי לשם״ הודאתי והיא קפאה

״למה?״ היא שאלה

״רציתי לשמור עלייך״ אמרתי לה בכנות והיא הסתכלה עליי במבט משונה

״תודה בראיין״ היא אמרה ומלא רגש הופיע בעיניה.

״אז, כמה זמן אני פה?״ שאלתי אותה אחרי כמה רגעים, היא נראתה מהוססת ואמרה

״אתה פה ארבעה ימים בראיין״ הייתי בהלם

״ארבעה ימים?!״

״כ..כן, בן אמר שהגוף שלך משלים את הצורך הטבעי שלו בשינה וברוגע נפשי״

פאק אני לא מאמין, מה היא עשתה כל הזמן הזה? איזה בן זונה אני איך השארתי אותה להתמודד לבד עם כל זה?! כעסתי על עצמי כל כך

״מה עשית בזמן הזה?״ שאלתי, היא נראתה מובכת מעט

״הייתי כאן, חיכיתי שתתעורר״ הייתי בשוק

״היית כאן כל הזמן הזה?״ שאלתי אותה מופתע, היא הסמיקה ואמרה

״כ..כן״ משהו התמלא לי בחזה

״למה?״ שאלתי אותה

״כי רציתי, וכי אני יודעת שההיית עושה אותו הדבר בשבילי״ זה נכון בחיים לא ההייתי עוזב אותה עד שהיא הייתה קמה, באתי להודות לה אבל אז מישהו נכנס והפריע לרגע הזה.

״ראיין גבר סוף סוף התעוררת״ תיאו אמר כשנכנס ותומאס מאחוריו.

״טוב אני אשאיר אתכם לדבר קצת, אני הולכת אל הבנות להתראות בראיין״ ליז אמרה ויצאה מהחדר, הרגשתי ריקנות.

״בראיין ליז לא עזבה אותך לרגע, אפילו לאכול ולשתות היא לא הלכה טניה הביאה לה הכל לכאן, כשקרסת היא נבהלה כל-כך״ תומאס אמר וזה ריגש אותי מעט.

״מה אתה מתכננן לעשות איתה?״ שאל תיאו

״היא נשארת כאן איתי״ אמרתי בלי היסוס ובמעט תוקפנות

תיאו ותומאס הסתכלו עליי בהלם ותיאו אמר ״תירגע גבר אני רק בדקתי״ הנהנתי ונרגעתי מעט.

״תודה שבאתם אני לא אשכח לכם את זה לעולם״ אמרתי להם

״ברור אתה אח שלנו, היינו מתים למענך״ אמר לי תומאס ותיאו הנהן.

״איפה רפאל וג׳וני?״ שאלתי לא מבין

תיאו ותומאס הסתכלו אחד על השני במבט מוזר ותומאס החל להגיד ״אה.. שלחתי אותם לסגור איזו עסקת רכבים בכל זאת ג׳וני הכי טוב בזה והוא לקח איתו את רפאל למקרה ויקרה משהו״ תיאו הסתכל עליו והנהן.

״אה אוקיי״ אמרתי.

״אנחנו צריכים להגיד לך משהו״ תומאס אמר ונראה לחוץ מעט.

״מה קרה?״ שאלתי בחשד.

״בוב ודניאל פה למטה״

נדרכתי ״מה הכוונה פה למטה?״ שאלתי בקרירות מהולה בחרדה

״הם נמצאים במרתף שלנו הם כאן מאז ששחררנו אתכם כלומר הם כאן ארבעה ימים״ תיאו אמר

״חשבתי שהם מתים, למה הם כאן?״ שאלתי בשוק

״חשבנו שאתה זה שתרצה להיות זה שיהרוג אותם בהתחשב בעובדה שזו הנקמה שלך״ תומאס הסביר ופאק הוא צדק רציתי להוריד לדניאל את הראש על הבגידה שלו ורציתי לשחוט את בוב לאט על זה שנגע בליז בצורה כזאת.

״תודה״ אמרתי להם והם נרגעו מעט.

״תתחזק קצת ואז נסיים את זה אחת ולתמיד״, תיאו אמר עם מבט אפל בעיניים.הוא צודק אני לא יכול לנקום בהם כשאני עדיין חלש.