פרק 23-תיאו:

67 3 0
                                    

היום זה היום בו אבי הולך למות, אני לא מאמין שאחרי כל השנים האלו זה סוף סוף קורה.


אחרי שבּל ואני התעוררנו בבוקר ואכלנו ארוחת בוקר, היא יצאה אל בית האומנה היא שאלה אותי אם אני מצטרף היום ובלית ברירה נאלצתי לסרב, לא רציתי לשקר לה ולכן הסברתי לה את מה שאירע אתמול בלילה עם חבריי ואמרתי לה מה אני מתכנן להיום היא לא שפטה אותי והיא הבינה אותי על החלטתי, גם לא הפריע לה הידיעה שאני במאפיה היא העריכה אותי בתור מי שאני וזה גרם לי לאהוב אותה אפילו יותר.


אחרי שבּל הלכה כולם הגיעו אליי שוב ולין הודיעה שהיא הולכת אל העבודה, היא מצאה עבודה במקום וטרינרי היא גילתה את אהבתה לחיות וידעה ללא ספק ששם היא הולכת להיות, לפני שיצאה אמרתי לה שאני צריך לדבר איתה הייתי בטוח שתומאס עדכן אותה בכל הפרטים וגיליתי שצדקתי.


״לין אני רוצה להתנצל על איך שגרמתי לך להרגיש אני רוצה שתדעי שאני מעריך אותך ושמח שיש לתומאס אותך כי אני רואה שאת גורמת לו אושר״ אמרתי לה.

״זה בסדר תיאו, מעולם לא הרגשתי מאוימת ממך וידעתי שיש שם משהו מעבר כנראה שהרגשתי את זה בגלל מה שחוויתי בעצמי אז אפשר לומר שבדרך כלשהי אנחנו די דומים״ היא אמרה בחיוך רגוע ואני חייכתי קלות אליה.

״כן אני מניח שכן״ אמרתי לה.

״תיאו אני שמחה שהחלטת לשים את העבר מאחוריך אתה תראה שזה יגרום לכאב להשתפר״ הנהנתי והודיתי לה

״תודה לין להתראות״.

״להתראות תיאו בהצלחה היום״ היא אמרה ללא שפיטה כלל אלא להפך בהבנה כאילו יודעת שזה מה שאני צריך לעשות.

סיכמנו כולנו איך זה יתנהל,אני אלך אל ביתו של אבי והתעמת איתו......


--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

״היי אבא״ אמרתי בזלזול עם ארס בקולי.

״מה אתה עושה פה בן, באת לעוד סיבוב?״ אמר בלעג וגאווה עצמית הופיעה בעיניו.

״לא היום אבא ולא בשום יום אחר״ אפלה הופיעה בעיניי ואבי נבהל.

״טוב אתה זוכר את התינוק המתוק שלך? רק רציתי להגיד לך שהוא בסדר קוראים לו טומי והוא עוד מעט בן 8 האמת היא שהוא מאושר מעוד במיוחד בגלל שאני פוגש אותו בכל יום״ אמרתי בהתגרות יודע שזה יביא אותו אל הסף.

כמובן שאבי עדיין חושב שאימי עזבה בגלל זה הוא פשוט לא מודע שהיא עזבה כי הוא חרא של בן אדם.

״בן זונהה״ הוא צעק ובא להתנפל עליי,.

לא זזתי ממקומי וחיכיתי לרגע הזה וזה קרה בדיוק כמו שציפיתי באותה השנייה חבריי נכנסו פנימה בסערה, רפאל זרק סכין לרגלו בצורה מיומנת כמו שרק הוא יכול וגרם לכך שאבי ייפול בזעקה, ג׳וני ובראיין רצו לעברו וקשרו אותו על כיסא ותומאס דאג לנעול את הדלת ולסגור את הוילונות הגיע הזמן שלי לשים לזה סוף .

כמובן שחבריי עזרו לי להתעלל בו ולהתעמת איתו אבל הם ידעו שהמכה האחרונה תהיה שלי, כשסיימנו לפצוע אותו ולגרום לו לסבול תקעתי סכין בבטנו והוצאתי

״אני מקווה שתישרף בגיהנום, אני מקווה שאפילו במוות שלך תירדף על ידי הצל הפחדן של עצמך ואני מקווה שמעולם לא תמצא שלווה אפילו לא במוות שלך״ כשסיימתי להגיד לו את הדברים האלו שייספתי את גרונו הוא נשם בהלם ואז נחנק מהדם של עצמו ומת.

צפיתי באדם שהיה ׳אבא׳ שלי עכשיו גופה, קליפה ריקה ולא יכולתי להתעלם מהתחושת הקלה שהרגשתי. נפלתי על ברכיי מעכל את החופש שהרגע קיבלתי והבנתי כמה הרגע הזה היה צריך להיעשות מזמן, חבריי באו מצדדי ולחצו על כתפי עם ידם וזה הרגע שהבנתי שמצאתי את המשפחה השנייה שלי ושאני הולך להקים את המשפחה הראשונה שלי יחד עם טומי ובּל.

אבודים בעצמנוWhere stories live. Discover now