פרק 13-לין:

128 7 0
                                    

אחרי שאכלנו תומאס לקח אותי לראות את הבית והחדרים.אחרי זה פגשתי את הרופא הכי חמוד בעולם קוראים לו בן ומסתבר שהוא טיפל בי כל הזמן הזה.

״תודה בן..אמ אני לא יודעת איך להודות לך, גם אין לי איך לשלם לך״ אמרתי מובכת.

״הכל טוב חמודה העיקר שאת בסדר״ אמר לי והלך.

״תומאס?״ אמרתי

״כן לין?״ שאל והרים את עיניו מהתיק הרפואי שקרא.

״למה עזרת לי? למה הוצאת אותי משם?״ שאלתי חסרת אונים.

״כי את הבת של טניה״

״מי זו טניה?״

״טניה היא כמו אמא בשבילי, כל חיי היא סיפרה לי עלייך וכמה היא עצוב לה בלעדייך אז הייתי חייב לה לפחות את זה״ אמר תומאס בכנות.

״אם היא כל כך מצטערת למה היא עזבה אותי?״ שאלתי בתמיהה

״זה כבר שלה לספר לך״ ענה

״אוקי ומתי אפגוש אותה?״

״את רוצה עכשיו?״

״כן..״ עניתי בלחץ ובהתרגשות.

״בסדר תני לעשות שיחת טלפון״.

תומאס התקשר למישהו וכשניתק שאלתי אותו ״היי תומאס למה היא הייתה כמו אמא בשבילך?״

״אספר לך בהזדמנות עכשיו בואי נלך לפגוש אותה״.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

״טניה יש כאן מישהי שאני רוצה שתיפגשי״ אמר תומאס ולטניה עמדו דמעות בעיניים כשראתה אותי.

הסתכלתי על טניה והייתי בשוק.

״זאת את!!״ אמרתי בהלם.

״מה אני?״ שאלה טניה.

״את היית איתי שם במרתף ההוא״

״מה??״ שאלו תומאס וטניה ביחד.

״בכל פעם שאנסו אותי הייתי מסתכלת על נקודה קבועה בקיר ומדמיינת ילדה קטנה רצה בדשא עם גלידה ואישה משחקת איתה תופסת, זאת את ,את האישה ההיא!! הסברתי בהתרגשות והלם.

טניה הסתכלה עליי בהתרגשות ״כשהיית קטנה עשינו את זה יחד, אני לא מאמינה שאת זוכרת את זה, שאת זוכרת אותי״ טניה בכתה ובאה לחבק אותי, אבל נרתעתי לאחור ונצמדתי לתומאס מאינסטינקט.


״סליחה, פשוט מגע קצת מפחיד אותי״ אמרתי בהתנצלות

״הכל בסדר חמודה שלי״ אמרה טניה בעצב והבנה.

״טוב אני אשאיר אתכן לבד שתשלימו פערים״ אמר תומאס

״תודה תומאס״ אמרנו טניה ואני יחד.

טניה סיפרה לי הכל, למה היא עזבה ולמה היא פחדה לחזור.

היא לא הפסיקה להתנצל ולחבק אותי אחרי שהראתי לה שזה בסדר, אמרתי לה שהכל טוב ושנוכל להשלים הכל ולהיות יחד מעכשיו.

היא הייתה מאושרת כל-כך מזה שאמרתי לה את זה ובאיזשהו מקום זה שימח אותי לראות אותה ככה שמחה.

אמרתי לה להתראות והלכתי לכיוון המטבח שם תומאס היה.

אבודים בעצמנוWhere stories live. Discover now